הימים אמנם התארכו רשמית רק לאחרונה, אבל כבר תקופה שהם מרגישים לנו ארוכים מהרגיל, נחתמים בשפיפות קלה ובתחושה שגם היום היה לנו קצת יותר מדי על הראש ועל הלב. אז עכשיו שהשמש שוקעת מאוחר, לקחנו רגע נחוץ לעצמנו לעת ערביים, לנשום עמוק ולהיזכר שהעולם גם יפה, לצליליו של אלבום שמרגיש כמו חבר חדש שאנו מחכים לפגוש בסוף של יום ארוך – Mellow Submarine, אלבום הבכורה של יעל קופלנד.
את קופלנד הכרנו בשנים האחרונות כמובילת להקת האינדי־פופ/רוק Borito, שמצליחה להרים לנו את מצב הרוח בקלילות של משב רוח ובין רגע מחליפה את הצרות בראש עם ריף מתוק וממכר. באלבום הסולו הראשון שלה, היוצרת והמוזיקאית מראה שגם העצב הוא מתוק אצלה. אותה המתיקות שכבשה אותנו ב־Borito מורגשת גם בו, אמנם באופן אחר לגמרי, הפעם מלנכולית ומרוחקת, לא נטולת מרירות עדינה, שמתגלה גם ברגעי כאב, בדידות וגעגוע. הקצב ירד, הגיטרה הורידה טון והחשק לרקוד בחדר הוחלף בחשק לחלום בהקיץ ולצלול לתוך האטמוספירה האינטימית והייחודית שקופלנד רקמה בקול מלחשש, מילים חשופות והפקה שמצליחה להיות עוטפת ומסקרנת, חדשנית ונוסטלגית בה בשעה.
Mellow Submarine יצא בסוף החודש החולף, ב־24.3.2023, אחרי מספר סינגלים מתוכו שסימנו שמחכה לנו בצאתו משהו מיוחד. הוא נוצר בשיתוף עם המפיק המוזיקלי שי רוט וניכר ששיתוף הפעולה בין קופלנד לבינו הצליח לדייק את הסאונד הזה, לו־פיי עדכני ועל־זמני שמדגדג ומזכיר נשכחות אהובות כמו גם להפתיע ולרענן את האוזן. התוצאה היא לדעתנו שובה, וגם לדעת אחרים מעבר לים – מבקרי מוזיקה מרחבי העולם כבר שיבחו את האלבום, וכינו את קופלנד "התשובה הישראלית לאדריאן לנקר" ו"מעוררת התרגשות כמו אלבום חדש בבנדקאמפ של Alex G או של Carseat Headrest", בתרגום חופשי. Borito הצליחו תוך זמן קצרצר לעורר סקרנות יוצאת־דופן מעבר לים, חצו וממשיכים לחצות יבשות בכדי להופיע – ונראה שזה עוד דבר שמלווה את קופלנד גם בעבודות הסולו שלה, בשירים שחוצים גבולות של זמן/מקום ומחלחלים בפשטות ורכות ישר ללב.
לכבוד האלבום החדש שלה, וכדי שתדעו שאנחנו ממליצות מאוד לתפוס אותה בהופעה הקרובה שלה בקרבתכם (ההופעה הקרובה ב־21.4.23 בשוקרי סשנז בחיפה), שמחנו לארח את יעל קופלנד בתוכנית השבועית "הקצה שלי" ולצלול עמוק יותר לעולם ההקשרים והחלומות המוזיקליים המרתקים של היוצרת, בשעה של מוזיקה שבחרה עבור מאזינות ומאזיני הקצה בקפידה ובאהבה מורגשת. לא סתם עלו שמותיהם של אלכס ג'י ואדריאן לנקר, שתמצאו בסט שלה, כמו גם את פול סיימון, אליוט סמית' ועוד חבילת חג נהדרת של מוזיקה נוגה חדשה שהיא חשפה עבורנו, יחד עם כמה מהשירים החדשים והיפים שלה:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז שוחחנו עם העורכת האורחת של השבוע על מוזיקה מהצד השני של המשוואה, כמאזינה, כדי ללמוד עוד על ההשראות המוזיקליות השונות שחלחלו עמוק לתוך לבה וכמובן גם ליצירה שלה.
התגלית המוזיקלית הכי טריה אצלך?
"מאוד אהבתי את השיר 'High School Gym' של Dougie Pool שכללתי נמצא בתוכנית. זה שיר על החלום הזה שמתישהו יש לכולם, שהם חוזרים לימי התיכון שלהם, והוא עטוף בעיבוד בוייב של טום פטי עם פזמון שמאוד נוגע בי. הקשבתי לאלבום, שיצא ממש לאחרונה, והתאכזבתי לגלות שרובו לא ממשיך את הקו הזה, אבל השיר הזה נכנס למועדפים".
"יש גם את Emily Yacina המקסימה שגם שמתי בתוכנית. היא עשתה דואט שקצת התפרסם עם אלכס ג'י, ויש לה אחלה של אלבומים ושירים משלה. היא מאוד בעולם של האלבום שלי".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
אני תמיד חוזרת לאלבומים של אדריאן לנקר. היא כמו התנ"ך שלי בכתיבת שירים. אני יודעת ש־Big Thief זכו להצלחה והכרה מקהל ומבקרים, אז זה לא כאילו שאני מכריזה על משהו חדש, אבל בכל זאת אגיד שלדעתי היא אחת מכותבות השירים הכי מעניינות וטובות שקיימות היום. Big Thief, הלהקה שלה, עוברת תהליך של התפתחות ומתיחת הגבולות המוזיקליים והטקסטואליים שלהם, כמו שאפשר לשמוע באלבומם האחרון".
"מבחינת אלבומי הסולו שלה, כל דבר שהיא עושה אני כנראה אוהב. אלבום שאני מאוד אוהבת הוא Hours Were the Birds מ־2014. הוא לא מורכב, הוא לא מתאמץ, הוא גם לא כזה חדשני. זאת פשוט כותבת שירים נהדרת, עם קול משלה ונקודת מבט ייחודית, וזה תופס אותי כל פעם מחדש. בשביל הפקה קצת יותר מעניינת הייתי הולכת לאלבום האחרון שהיא הוציאה ב־2020, Songs".
ההמלצה המוזיקלית הכי טובה שקיבלת לאחרונה?
"ברונו ברלה, מוזיקאי ברזילאי עם אלבום שיש בו הכל. בוסה־נובה, ביטים, מלודיות שלקוחות מסרט דיסני, גרוב, אסתטיקה מגניבה ועוד, ממליצה בחום – No Reino Dos Afetos".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת באקראי?
"אני מתרגשת משירים כל הזמן. כנראה יש לי הפרעת קשב מאוד ספציפית, כי אני לא מצליחה להתרכז בשיחה או בסיטואציה אם יש שיר שמרגש אותי ברקע. לשם דוגמא, אהיה הכי קיטשית וקצת בומרית בו־זמנית, אבל לפחות כנה: הלכתי ביום שישי, כשהרחובות היו ריקים בתל־אביב, והחלטתי לשים אלבום הופעה חיה של פרנק סינטרה שלא הכרתי באוזניות. להפתעתי הוא התחיל לדבר שם בין השירים, לצחוק עם הקהל, לפלרטט עם הקהל, לשחק עם הפרייזינג שלו, וזה היה ממש כיף לשמוע".
"אני מאוד אוהבת את השיר שלו 'I've Got You Under My Skin'. יש גם סרטון ישן שרואים את סינטרה שר את 'Angel Eyes'. הוא לוקח הפסקה בין המשפטים לקראת סוף השיר, מדליק סיגריה על הבמה תוך כדי שהוא שר ומתרחק לאט־לאט, עד שרק העשן נשאר על הבמה. משהו באפיות, בתזמור, בתקופה הזאת שהוא כבר היה בה על גבול המגוחך, מרגש אותי, מה נעשה".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"חייבת להיות בהופעה של Sylvan Esso. המוזיקה שלהם משמחת אותי ונותנת לי המון השראה. אני מאוד אוהבת את העולמות של האלקטרו־פופ המרגשי, עם הסינטיסייזרים שאיכשהו גם גורמים לי לבכות וגם מרקידים אותי. יש להם לייב סשן מרהיב שראיתי בלופים. חוץ מזה, חייבת גם ללכת שוב להופעה של Charlie XCX כי ההופעה שלה ב־2 בלילה בפסטיבל פרימוורה בשנה שעברה עשתה לי את השבוע".
מה האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"האלבום שהכה בי ב־2022 ולא עזב אותי מאז הוא Mercy של נטלי ברגמן. שי רוט (שהפיק איתי את האלבום) הכיר לי אותו באיזה סשן אצלו בפרדס חנה. בדרך חזרה הביתה שמתי אותו בנסיעה, ולא ידעתי כמה הוא ישבור לי את הלב וגם באיזשהו מקום יחבר אותו מחדש. נטלי הקדישה אלבום שלם לאבא שלה ובת־זוגתו שנהרגו בתאונת דרכים. השירים נכתבו בערך חצי שנה אחרי שהם נהרגו".
"זה אלבום על גאולה, כאב, עצב והצמיחה מתוכו. על הצורך להישען על משהו גדול ממך כשהנורא מכל קורה, ועל איך חוזרים מגיהינום כדי למצוא את גן־העדן שלך. גם אם זה למצוא אותו בלי מי שהיה קרן האור הכי גדולה בחייך. הוא יצא בלייבל של ג'ק וייט, Third Man Records. כל־כך התאהבתי בו, שהשמעתי אותו במשרד שלי (קמע – קבוצת מוזיקה עצמאית) מלא פעמים ולשמחתי, אסף רחמני דאג לייבא כמה עותקים, אחד מהם אצלי בבית. יכולה להמשיך לחפור עליו אבל אפסיק כאן, מוזמנות לקרוא מה כתבתי עליו בעמוד של קמע".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"לא שמתי אותה בתכנית (מתחרטת על זה ברגעים אלה ממש), אבל אחת האמניות הכי חשובות עבורי היא מולי דרייק, אמא של ניק דרייק. לא הצלחתי אף פעם להצטרף לכת סביב ניק דרייק, אולי בעתיד אצלול לחומרים, שלחו לי המלצות. מה שכן קרה, זה שנתקלתי בהקלטות ביתיות של אמא שלו, מולי, ולא יכולתי להפסיק להקשיב להן. החלום שלי הוא שיהיה לי את האוסף הזה על תקליט".
"ההקלטות הישנות, שהתפרסמו אחרי שעזבה את עולמנו, הן כל־כך נוגעות ומראות כמה מהכישרון האדיר של כתיבת שירים הגיעה ממולי לבן שלה ניק. יש קסם גדול בלשמוע מישהי שלא ידעה שישמעו אותה. ממליצה על The Tide's Magnificence שנמצא גם בספוטיפיי".
משהו שתרצי להוסיף?
"האלבום שלי בדיוק יצא, קוראים לו Mellow Submarine ואפשר לשמוע אותו בפלטפורמות השונות. יש 'השקונת 'חיפאית, ב־21.04.23 בשוקרי סשנז".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
