מי שכבר התאהבה כמונו, תדע בדיוק על מה אנחנו מדברות כשאנו אומרות שממש, אבל ממש חיכינו לאלבום חדש של יעל איזנברג, וכמה טוב שהוא הגיע. כל הלילות הפכו לימים, אלבומה השני של המוזיקאית והיוצרת יצא לפני שבועיים, ב־3.2, וממלא לנו את האוזניים ואת הלב מאז. לדבריה, זהו אלבום שנוצר בניסיונות לשאת געגועים עזים שהתעוררו בה לאחר פרידה מטלטלת, ובמילותיה היפות, "לתת להם קול, מוצא, פורקן".
עברו כארבע שנים מאז שאיזנברג הציגה עצמה כמוזיקאית מסקרנת ומבטיחה עם אלבום הבכורה שלה אני יודעת שמדובר בסוף. אלבומה החדש מוכיח שהיה שווה לחכות בציפייה לדבר הבא, עם 12 שירים מגוונים, יפהפיים ומלאים ברגישות העדינה והממכרת שמזוהה עמה. תמצאו ביניהם גם גרסה משלה ל"גשם" של בנזין, שמגיע לאחר שהוציאה כסינגל קאבר מתוק במיוחד ל"Graceland" של פול סיימון בשנה שעברה וממשיך את הקו המפתיע והמשמח. להפקה המרשימה והעשירה של האלבום, אחראי המפיק עמרי אמדו.
כדי לחגוג את הגעתו המבורכת של כל הלילות הפכו לימים, החלטנו לבדוק מאיפה יעל איזנברג מביאה את כל היופי הזה. הזמנו אותה להתארח בתוכנית השבועית "הקצה שלי", ולבחור לכן שעה מהמוזיקה האהובה עליה, עם פיבי ברידג'רס, מק מילר וגם אנני לנוקס, שזורים יפה יפה בין כמה מהשירים החדשים שלה:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורכת האורחת של השבוע לספר לנו על עצמה מהצד השני של המשוואה, כמאזינה, ולשמוע עוד על המוזיקה שהכי מרגשת אותה.
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"Clairo. מאוהבת. הכרתי אותה במקרה, דרך סרטון יוטיוב שבו ג׳ק אנטונוף מספר על אחד השירים שלה, שהוא הפיק, בשם 'Amoeba'. הוא היה מאד חמוד, והחתיכה מהשיר שהשמיע תפסה אותי. לא היה לי אז המון חשק לשמוע מוזיקה חדשה, אבל מתוך סקרנות, האזנתי לאלבום הזה שאנטונוף הפיק, Sling, ונשביתי בקסם הרב. טקסטים קולנועיים, לחנים מפחידים ביופיים, גיטרה קלאסית, פסנתר אמיתי ושירות מוכפלות. זה פסקול חיי כרגע, אין כמעט נסיעה באוטובוס שלא עטופה בו. מחזיקה אותו קרוב־קרוב".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"אמורה לראות את בילי אייליש בהופעה בקיץ הקרוב, מצפה לזה".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"שמעתי את 'God Only Knows' של הביץ׳ בויז ברדיו באיזו נסיעה והבטן התהפכה. זה שיר כל כך יפה, שנצרב לי ברגע כל כך עצוב, אז אני נמנעת מלשמוע אותו באופן יזום, אבל לפעמים, כשהוא מגיע ברדיו ואני מוכנה, אני שוקעת בתוכו".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"לורה מרלינג. הכרתי אותה בגיל צעיר דרך חברה טובה, והאזנתי לארבעת האלבומים הראשונים שלה (עד Once I Was An Eagle) בכמויות. אחר כך הייתה לי הפסקה של שלוש שנים, אבל בשבועות האחרונים אני חוזרת אליה לאט־לאט ומגלה את האלבומים האלו מחדש. כל אחד מהם מתקשר לי חזק לגיל אחר בשנות העשרים, אז זה די נעים, איכשהו. אני נמשכת שוב כמו מגנט".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"Half Way Home של אנג׳ל אולסן".
מה האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"All Things Must Pass של ג׳ורג׳ האריסון. כבר האזנתי בעבר לכמה מהשירים מתוכו, אבל בחודש האחרון שמתי פליי על כל האלבום במלואו, חוויתי אותו בבת־אחת, ולא האמנתי כמה שהוא מנחם, רך, ממעיט במילים ואומר כמעט הכל".
האלבום שאת שמה כשיורד גשם בחוץ?
"Stranger In The Alps של פיבי ברידג׳רס, היה איתי מתחת למטריה לא מעט. וחימם מאד".
משהו להוסיף?
"תודה שקראתם ושהקשבתם! אשמח שתאזינו גם לאלבום החדש שלי, שיצא בתחילת פברואר, כל הלילות הפכו לימים״.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
