את יובל בן דרור יתכן שפגשתם בין חבורות מעריצים של ה־Arctic Monkeys, באחד מהסרטונים הוויראליים של תרגומי השירים שעשה, או אולי נתקלתם באלבום הבכורה שלו תשומת לב שיצא לפני שנתיים. אבל גם אם עוד לא הכרתם, בטוח שתכירו משהו מעצמכם בשירים שלו. שירים שלתיאורו הם תוצר של מחשבות בלתי פוסקות ורצון לחגוג את היומיומי, אותם הוא מתרגם למילים פשוטות וקולעות, לחנים מתוקים וקליטים. הגימור נעשה בעיבודים מפתיעים ומגוונים שנעים מגיטרות נקיות וביטים ועד לנגיעות מתוזמרות, בסיועם של חבריו לסצינה הבאר שבעית; מאור אלוש ונדב אזולאי.
לכבוד האלבום החדש שלו, יובל של העתיד, שיצא בתחילת השבוע שעבר, הזמנו אותו להצטרף לתוכנית השבועית "הקצה שלי", ולבחור קצת מהמוזיקה שהשפיעה עליו ועוררה בו השראה בעת היצירה שלו. תוכלו למצוא בסט שלו שירים של ג'ימבו ג'יי, The Last Shadow Puppets, עומר מושקוביץ וגם כמה מהשירים מהאלבום החדש.
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורך האורח של השבוע לספר לנו על עצמו מהצד השני של המשוואה, כמאזין, ולשמוע עוד על המוזיקה האהובה עליו.
מה האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"Ibn El Leil של Mashrou' Leila. את משרוע לילא הכרתי כבר לפני די הרבה שנים, אבל לאחרונה חקרתי אותם בצורה קצת יותר מסודרת, והאלבום הזה, מ־2015, הוא מעיף אותי. השירים כאן היו עובדים גם בצורה הגולמית שלהם, כמילים ולחן, פשוט כי הם מקוריים וטובים בפני עצמם (וזה לא מובן מאליו בשבילי), אבל העיבוד האלקטרוני/תזמורתי המעולה שהם מקבלים באלבום מקפיץ אותם למעלה. יש כאן תחושה של ז'אנר שהוא שילוב של כל העולם, והמוזיקה היא גם אפית, אבל גם אישית. מוזמנים להתחיל מהשירים 'Ashabi' ו־'Djin'".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"לאחרונה שומע לא מעט ניק מרפי (לשעבר צ'ט פייקר). שירים פשוטים וטובים".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"נאלץ לבחור ב־Arctic Monkeys, למרות שראיתי אותם כבר פעמיים. זאת הלהקה האהובה עליי כבר עשור בערך (לא שאז זו הייתה בחירה הרבה יותר מקורית), והפעם האחרונה שראיתי אותם הייתה ב־2014. מאז הם הוציאו את Tranquility Base Hotel and Casino שהוא כל מה שלא דמיינתי שהם יוציאו, אבל כל מה שיכולתי לבקש, ואני ממש מקווה שיישאר ממנו מספיק לסבב הבא. חוץ מזה, סבב הופעות חדש אומר אלבום חדש, וזה הדבר שאני הכי מחכה לו בעולם, פלוס מינוס".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע לאחרונה?
"חברה שלי גילתה רק לאחרונה את The Strokes, ובעקבות זה מצאתי את עצמי חוזר לכמה מהשירים הישנים שלהם. מסתבר שממרום השנים אני מחבב אותם אפילו יותר (ואולי אני משוחד כי היא מאוד אוהבת)".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"'על המסך' של אור אדרי – שיר פשוט יפהפה שקשה להאמין שהוא מ־2020. הפקה פשוטה ומדוייקת, ולחן שלוקח כמה שמיעות עד שהיופי שלו שוקע".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"כששמעתי את 'Small Worlds' של מק מילר, זה היה אחד השזאמים היותר מהירים שעשיתי, יש שירים שתופסים אותך כבר בשניות הראשונות שלהם. המילים הכי יפות הן כאלו שאתה יודע שאומרות משהו ואתה לא יודע להסביר בדיוק מה, והמשפט 'The world is so small, till it ain't' הוא בדיוק כזה. השיר הוא מעין בלוז־ראפ מקורי ואותנטי מאוד. מוזיקה ישירה וכנה תמיד מרגשת אותי".
שיר שעושה לך חשק מיידי לרקוד?
"יש הרבה, אבל אני חושב שהשיר שהכי הרבה פעמים גרם לי לקום מהכיסא כששמעתי אותו הוא 'Sexyback' של ג'סטין טימברלייק. שיר מטופש ומדהים".
משהו שתרצה להוסיף?
"בשבוע שעבר הוצאתי את האלבום השני שלי, יובל של העתיד – מוזמנים להאזין לו בכל הפלטפורמות. אני חושב שמהרבה בחינות הוא מעין שילוב של כל ההעדפות המוזיקליות שלי".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
