במחילת הארנב

את התוכנית הזאת ערכתי לפני ה-7 באוקטובר, אפפו אותי מחשבות, על סתיו ועל חצב, הרגשתי מועקה. נתקלתי בפסוק מתוך ספר איוב שהבהב לי כמו מגדלור וחשבתי עליו הרבה, מביאה אותו כלשונו, איוב פרק יד:

כִּי יֵשׁ לָעֵץ תִּקְוָה אִם יִכָּרֵת וְעוֹד יַחֲלִיף, וְיֹנַקְתּוֹ – לֹא תֶחְדָּל.

אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ, וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעוֹ –

מֵרֵיחַ מַיִם יַפְרִחַ, וְעָשָׂה קָצִיר כְּמוֹ נָטַע!

גם עץ כרות, שנראה כמת, עוד יצמיח ענפים חדשים, יונקים, תהיה תחלופה ופרחים יפרחו רק מה"ריח" של המים, כשהם עדיין בגדר אפשרות שתבוא.

איפה עכשיו הריח של המים…

כרגע אי אפשר לדמיין את זה, את האפשרות של ריח מים שיביא לפריחה, את התקומה והלבלוב שיגיעו מתוך השבר. אבל הם יבואו. חוזרת ואומרת לעצמי.

השירים שבחרתי, לפני שנפלו עלינו השמיים, כולם עבריים, רובם ישנים, הרבה עוסקים בשינויי עונות, בגשם, במים, באהבה.

התוכנית שודרה וקיבלה חיים משל עצמה. במימד אחר. מקווה שתביא איזו נחמה.