ביום הזיכרון לחללי ישראל ולנפגעי פעולות האיבה 2020, הוצאנו את זיכרון אחר, אוסף ביצועים מחודשים של מוזיקאים מסצינת האינדי המקומית לקלאסיקות ישראליות שסובבות סביב נושא הזיכרון והשכול הישראלי. אנחנו מתרגשים לחזור עם אלבום חדש בפרויקט. זיכרון אחר 2 מכיל 15 גרסאות חדשות לשירים שמלווים אותנו בכל שנה ביום המורכב הזה בפרט, ובמציאות היום־יומית בכלל. האלבום משמש כמסע בין נקודות מבט שונות על האופן שבו נושא השכול תופס מקום כה מרכזי באתוס הישראלי, ומספק הצצה למיטב הכשרונות בעולם המוזיקה העצמאית.
ביום הזיכרון, ה־04/05, תומר קריב ישדר תוכנית מיוחדת בין השעות 13:00-15:00 לכבוד השקת האלבום. יום לפני זה, בערב יום הזיכרון, נערוך ערב מרגש באוזן שבו יופיעו משתתפי האלבום בסדרת ביצועים משותפים וחד פעמיים. עד אז, אפשר להאזין לאלבום המלא, ולקרוא כאן את מה שכל אחד מהאמנים והאמניות כתבו על הביצועים שלהן/ם.
דניאל רובין וניר שלמה – זה מכבר
"כששאלו אותנו אם אנחנו מעוניינים להשתתף בפרויקט, עוד לפני שחשבנו על זה לעומק, הסתכלנו ברשימת השירים ששלחו לנו מהקצה, וברגע שראינו ש'זה מכבר' נמצא שם ידענו שאין לנו ברירה אלא להסכים. כבר הרבה זמן אנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים לעשות קאבר לשיר הזה, וחששנו מאוד בגלל שהגרסה המקורית כל כך מושלמת, וההצעה של הקצה הייתה בדיוק הדחיפה שהיינו צריכים.
המילים הכל כך יפות ועצובות של לאה גולדברג (שאגב, נולדה באותו תאריך כמו דניאל), והלחן היפיפה של מתי כספי שמכניס למילים האלה אופטימיות שלא הייתה בהן קודם, יוצרים יחד את אחד השירים הכי יפים שנכתבו בעברית. היה לנו עונג וכבוד גדול לעבוד על השיר הזה, עבדנו עליו באולפן הביתי שלנו בזמן ששנינו חלינו בקורונה וזו הייתה נחמה גדולה בשביל שנינו".
מאור אלוש – תמונה בכחול
"'תמונה בכחול' הוא שיר שתפס אותי מההאזנה הראשונה והרגיש קרוב אליי בלחן ובז׳אנר. כנראה משהו בקול של קורין אלאל לוקח אותי לנעורים, וזה איכשהו מתחבר לי גם עם יום הזיכרון. מיד הצלחתי לדמיין את עצמי שר אותו וראיתי בו את הפוטנציאל להישמע צבעוני ועדיין חם וקרוב. הקלטתי אותו בסשן אחד, העיבוד רץ לי באופן טבעי בלי לשבור את הראש, עברתי כלי־כלי והתפקידים יצאו מעצמם. בלי קשר לשיר אני מרגיש שזו זכות גדולה להשתתף באלבום הזה הזה לצד אמנים שאני מאוד אוהב, זאת יוזמה אדירה של הקצה והאוזן, כולם כאן עבדו בהתנדבות שזה מדהים. מקווה שהשירים יגיעו לאוזניים, ללב ולכיס של כל מי שזקוק להם".
זיו – יש פרחים
"פעם: כשהייתי בת 12 היה לי MP3 והיה בו רק את המוזיקה שאחי הגדול הוריד מהקאזה. לפחות ארבע עונות רצופות בחיי הקשבתי בדרך הרגלית לבית הספר לשיר 'מיי האמפ' של הבלאק אייד פיס, סימנים של חולשה וההופעה האקוסטית של ברי סחרוף ופלייליסט אחד, שאותו שמעתי לעיתים רחוקות־מוזרות, בזמנים לא זמנים – 'שירים לזכר הנופלים'. אהבתי את השירים וגם פחדתי מהם. היה במלודיה הכל כך בטוחה שלהם משהו מיסטי.
זמן אחר ומקום אחר: כשהייתי בת 24 פחות ארבעה ימים טיילתי בגבעת התורמוסים, אשר נצבעת בסגול בפברואר וממשיכה להסגיל אפילו בסוף מרץ, יום הולדתי. בין הסגולים, ידי נשלחה לאחד וקטפה אותו. הרגע הזה הרעיד והחריד אותי, את אחיו הסגולים, את השיבולים כולן ואת האדמה שתחתיי. כעסתי על עצמי, מה היצר ששלח את הזרוע? מה גרם לי לקטוף, לעקור מן הקרקע, לחשוב שהעולם כל־כולו שייך רק לי? עם פרח דק ביד הבטחתי, לא אקטוף.
עכשיו: כשדורית ראובני שרה ״הראית״, אני מרגישה שהעולם כולו נפתח בפני. המנגינה מהפנטת ומוגזמת בכל רמה אפשרית. כשבחרתי בשיר לא דמיינתי כמה תתפתל דרכי איתו. חגתי על כל קשת הרגשות איתו, נכשלנו ביחד, הצלחנו ביחד. ניסיתי אותו בכל דרך אפשרית, ועד הרגע האחרון הרגשתי שאני מפספסת משהו, ושיש מנגינות שלא צריך לשיר ושירים שלא צריך לעשות שוב. הרגשתי שהקול שלי לא מתאים לו אבל נלחמתי עליו ואיתו, כי רציתי שיהיה שלי גם. היה לי חיבור חזק איתו, מהפעמים שמרגישים ששיר לא שלך אבל יש בך ממנו. לא כתבתי אותך אבל יכול להיות כיף ביחד.
עבדתי בימים האחרונים ללא הפסקה על השיר, מקליטה מיליון טייקים ומנסה כל עיבוד שאפשר להעלות על הדעת, עם הפסקות שינה קצרות. לפרקים רועי דוויק חברי הטוב הגיע להקליט מגוון כלים וליווה אותי בטיול הזה. התקשיתי בעיקר להשלים עם טייק שירה ואחרי שריכזתי את כל כולי אליו הפתרון היה, באופן אירוני, להקליט עם מיקרופון שדרים ישן שנשמע כמו רדיו. החזקתי את המיקרופון מעבר לחלון כדי להקליט את הציפורים שליוו אותי בכל ימי העבודה ולקחו מקום מהסאונד בחדר לעת זריחה ולעת שקיעה. מבחוץ הגיעה סירנה, שגרמה לי לדמיין סאונד פצצה באינטרו, שגרם לי לסמפל פצצה מהסרט בופור. תודה לרדיו הקצה ששלחו אותי לטיול הזה".
ג'ני פנקין – יום מסה
"בחרתי ב'יום מסה' כי מבחינה מוזיקלית מתי כספי מדבר אליי מאוד, אולי הכי הרבה בכל המוזיקה הישראלית, והטקסט של השיר שבר לי את הלב. מה שבעצם עשינו עם אופירי (שהפיק את השיר – י"א) זה לקחת את העיבוד הביטלסי יחסית ולשנות אותו, מבלי לגעת יותר מידי בהרמוניה, לשיר נשמה בשש שמיניות שמרגיש קצת אחרת –
אולי גרובי יותר, אבל עדיין אינטימי, חשוף ופגיע. וכמובן, כל היופי בעיניי בקאברים (שאני ממעיטה לעשות בדרך כלל) זה לקחת שיר ולמשוך אותו לסגנון שלי".
פנים – שיר ללא שם
"תוך כדי שקראתי את ההצעה לפרויקט העיבוד החדש של 'שיר ללא שם' כבר התחיל להתנגן לי בראש. בדקתי עוד אפשרויות, אבל האינסטינקטים תמיד צודקים אז בחרתי. זה השיר שתמיד הכי אהבתי בהקשר ליום הזיכרון, ואני אוהב אותו במיוחד בגלל שהוא לאו דווקא ״שיר זיכרון״ במובן הזה. הדרך שבה הוא מביע געגוע וחלל וזיכרון היא אוניברסלית ורלוונטית תמיד. שיר מדהים באמת, כבוד לגעת בו".
יעל קופלנד – לילה לא שקט
"את 'לילה לא שקט' שמעתי בפעם הראשונה בסביבות גיל 22, אחרי הקיץ של מבצע צוק איתן. חבר השמיע לי את השיר באיזו נסיעה ארוכה והשיר סקרן אותי. הוא התכתב עם תחושות שהרגשתי, על הנעורים והמוות שרקדו ביחד באותה תקופה. לצד האושר והחופש שהיה לי, חוויתי אובדן בכמה אירועים שונים והם שינו את איך שראיתי את העולם ואת עצמי.
בשבילי 'לילה לא שקט' דיבר על אובדן בצורה אישית וחשופה. הוא דיבר על רגע בין שני אנשים שאיבדו אהוב ועל ההתמודדות המורכבת עם העזיבה שלו. בין חלומות על המת ומציאות עם מי שמתגעגע אליו, הדמות בשיר לוקחת אותנו למסע שמתחיל בהתחמקות והדחקה ומסתיים בכניעה והשלמה. החיים תמיד רוקדים עם המוות. השיר הזה לא בוחר צד, לא מהלל את החיים או את המתים, הוא פשוט מספר לנו סיפור מורכב על החיים שאחרי
ועל מי שנשאר כאן וחולם את המתים".
עדי־קשת כהן ועומר שונברגר – מות אבי
"'אבי פתאום מכל החדרים / יצא למרחקיו המוזרים'. יש משהו במשפט הראשון של 'מות אבי' שתפס אותנו מיד. המילים של יהודה עמיחי מרגישות כמו ציור יפיפה של הלם וכאב. של תחושת התלישות וההזיה שאובדן ושכול מביאים איתם. זה שיר כל כך משונה, מטורף ויפה. עם הלחן של מתי כספי ובביצוע של מאחורי הצלילים יש אולי קצת ציניות ואפילו הומור. אנחנו הלכנו עם תחושת המרחקים המוזרים. רצינו להביא את החלל והריקנות, הריחוף המנותק והמת, אבל גם שמשהו עדיין יישאר קצת חי. להשאיר בתוך הריק גם מעט נחמה.
יוני דויטש – רק החיים
"'רק החיים' של לאה שבת פגש אותי לראשונה כשהייתי ילד בשנות ה־90. בשיר לאה מסבירה שהחיים באמת צריכים להיות בכיף ובשחרור, דבר שלאור האירועים האחרונים בעולם ובארץ מרגיש כל־כך לא טריוויאלי פתאום. אני שואב ממנה השראה ואופטימיות ומנסה להבין שלפעמים אין לי שליטה על הכל ושהחיים נוהגים אותי. לא משנה לאן החיים יקחו אותי אני רוצה לחיות בכיף".
אבישג כהן רודריגס – סרטים מצוירים
"מרשימת השירים שנשלחה אלי מיד בלט לעיניי השיר 'סרטים מצוירים'. נזכרתי בחיבור שהיה לי אליו כששמעתי אותו בעבר, למרות שלא ממש זכרתי איך הוא הולך. יש בו משהו עדין, אינטימי ובו זמנית מרוחק, מבלי היכולת להגיע אליו או לגעת בו".
ג'אזז – אבות ובנים
"'אבות ובנים' מכיל בתוכו את האין סוף של העצב הנע מדור לדור. את הרצון לרגע להתנתק ממנו, להישאר לבד עם העצב, להתעטף בו ולא לתת חשבון למה איך ולכמה זמן. מצד שני, הוא גם מכיר בכך שמול אנשים אחרים אי אפשר באמת לשהות בעצב הפרטי שלי. 'תכף אני ארצה שתלכו מפה', כי כל עוד אתם כאן אני לא יכול/ה לשקוע. השאלות החזקות ביותר בו, מי ייפרד ממי? מי יקבור את מי? מי אשם?
אפילו שהשיר נכתב לא בהכרח על שאול ומלחמות, בתוך המציאות הבלתי אפשרית לפעמים של חיינו השאלות האלה הולכות איתנו יום יום רגע ורגע. האם יגיע הסוף? מי יישאר אחריי? מי ידאג ליקיריי? מה יקרה אם אשאר לבד? ובתוך כל השאלות האלה, התשובה היחידה לפעמים היא להיות לבד, בשקט, ולצעוק ולבכות ולחיות את כל הרגשות שגלגל העצב האין סופי מניע בנו. אביתר בנאי הוא אחד היוצרים האהובים עליי בעולם, וזה שיר שכולנו ביחד צריכים לשיר לבד".
עמית פולק – כי האדם עץ השדה
"כל השנים מאוד אהבתי את 'כי האדם עץ השדה' מבלי באמת להתעמק במילים שלו. ההשוואה האחרת לעץ השדה, גם לצדדים שעליהם לא מדברים כל כך, תפסה אותי. כמו העץ – האדם צומח, שואף למעלה, נגדע, נשרף. פתאום הרגשתי דרך המילים של נתן זך את תחושת חוסר הטעם שבמלחמה, או יותר נכון, את הטעם המר שלה. האדמה שעליה אנחנו חיים ושבעבורה אנחנו נלחמים, היא גם זו שבסוף תכסה אותנו. הלוואי ונמצא שלום בתוכנו ועם שכנינו".
Cloud of I – חסידה צחורה
"את השיר 'חסידה צחורה' מצאתי בחיפוש אינטואיטיבי ביוטיוב, וישר מהרגע הראשון ידעתי. השם סיקרן אותי. הלחן ריגש אותי. וזה הרגיש יותר מנכון. הכותב מדבר ומבטא את הכאב, הזעקה והצער בליפול קורבן לשנאה ואויבות. הכותב מבטא כאב שחווים לא מעט מבני האדם, חיילים במלחמה, פליטים, אנשים שחיים תחת משטר וכו׳.
אבל מעבר לזה הבנתי שהחסידה מתארת את הכמיהה לחופש, לחסד, והשיר הוא שיר תפילה. המנעד הזה בין הקטבים, בין חוסר אונים לחופש, בין אור לחושך, הוא משהו שמאוד מחובר לי למציאות שלי. הרצון לאיזון ולטוהר תוך כדי קבלה של הצדדים החשוכים. השמעתי את השיר לחברי הלהקה , בןבן פרנקלין, איתי שפיגל ונמרוד גולדפרב, ובאופן טבעי יצאה לנו הגרסה הזאת, הוקלטה בלייב בזמן שכל אחד מחובר למהות".
אורן אסף וזיו הרפז – האיש שראה הכל
"יש לי חיבור מיוחד לאיש שראה הכל של רוקפור מהרגע שיצא האלבום המופתי הזה. בתקופה ההיא הייתי אחרי טיול גדול במזרח והתגוררתי בניו יורק. האלבום כולו והשיר ספציפית סימלו לי את הישראלי הזה שהיה, טייל, חווה וגם נפגע ונשרט בדרך, הישראלי שמתגעגע לארץ אך לאחר מסעות וריחוק הוא כבר לא אותו הדבר, כבוי.
כשקיבלתי את רשימת השירים לבחור מהם לפרויקט, מיד קפץ לי השיר הזה, הפעם הוא התחבר לי לתחושות של הישראלי העכשווי – המהורהר, הכבוי והעייף מעומס של רעשים דיגיטליים וחרדות. היה ברור לי שיש לי מקום לתת אינטרפרטציה נוספת לשיר המושלם הזה".
יעל קראוס – נולדתי לשלום
"כשסיימתי להקליט שירה ל'נולדתי לשלום' הדלקתי את הטלפון לגלות שהיה פיגוע בתל אביב. ליבי התכווץ ונחמץ, שוב. הנה אנחנו תמימים, שוב. שי רוט (המפיק של השיר – י"א) ואני בסטודיו הקטן שלו בכפר, עושים מוזיקה וחולמים. אני מאמינה גדולה בשלום, אבל אני מעולם לא איבדתי מישהו שקרוב לי במלחמה או בטרור, ואין לי שום מושג איך הייתי מרגישה או מתנהגת אם זה היה קורה (טפו). שי לעומתי, כן איבד, לטרור, אבל עדיין אפשר למצוא לו מלא תקווה בעיניים. את השיר הזה הוא בכלל הקליט לסבתא שלו, סבתא חנה ז״ל, שוחרת שלום כפייתית שהמשיכה להאמין ולצאת להפגנות עד יומה האחרון. אני, כהרגלי, התאהבתי לו בעיבוד ונדחפתי.
אני רוצה להקדיש את הביצוע הזה למשפחת רוט, המשפחה הכי מקסימה ואוהבת שזכיתי לפגוש, ליובל רוט שאיבד אח ובמקום לשרוף את העולם, הקים את עמותת 'בדרך להחלמה', עמותה שעוסקת בהסעת חולים פלסטינים, ילדים בעיקר, לטיפולים מצילי חיים, ממעברי הגבול לבתי חולים בישראל. אני אמשיך להסתכל עליכם וללמוד".
עורך: תומר קריב
מפיקה: חן ליטבק
עיצוב: יובל רוזין
יח"צ: הילה דגן
צוות הקצה: ירדן אבני, ניצן נחומזון, ניצן פינקו, ליה שפיגל, אורי זר אביב, עמית רהב ליבנה, בן אש, קוואמי
צוות האוזן: יואב חיון, ברק קריפס, נטע רם, נאטישה שפנר
הפצה: האוזן השלישית, NMC – מיקי גילעם, דובי שרגא
תודות: מאור אלוש, בארי לבנת, נט"ל – מיכל אילון
ערב זיכרון אלטרנטיבי בהשתתפות אמנים רבים מהפרויקט ייערך באוזן ביום שלישי, ה־03/05 בשעה 19:00. מוזמנים/ות להאזין לתוכנית המיוחדת שתומר קריב הכין לכבוד השקת האלבום, ביום רביעי ה־04/05 בין השעות 13:00-15:00.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
