השבוע בסינגלס, ארבעה שירי פופ קטנים ומושלמים שמדגימים איך עושים את זה נכון. כל השירים שכאן הופיעו בטור הסינגלים השבועי של אלפרד כהן. מוזמנים להאזין לפינה החדשה שלי בתוכנית שהוא משדר בימי רביעי בקצה, ובה אנחנו משוחחים על שירים חדשים שאהבנו מהטורים המשותפים שלנו:
יעל קופלנד – Haircut
הרגע הכי טוב ב־EP הקודם של יעל קופלנד, 5X2, היה המעברון האינסטרומנטלי בשיר "Germany". לפתע, את מיניאטורת האינדי־פופ האקוסטית הזאת חצתה פריטת לואו־פיי צבעונית שגרמה לכל מי שהאזין לזקר אוזניים, ולהבין כמה דברים אפשר להכניס אל תוך החלל של שירי הדקה של קופלנד.
ה־EP החדש, 5X3, מציג גם הוא חוט מקשר שהופך את חמשת השירים שלו לסיפור קצר ונעים. הפעם, הדגש הוא על השיוף והליטוש של השירים הקצרים שיוצרת קופלנד, כל אחד מרגיש הפעם כמו עולם שלם שיכול לעמוד בפני עצמו. "Tea" הפותח מארח את שי רוט על סינת'ים וקלידים שמעניקים לשיר נופך חלומי. ב־"See You Soon", סאונד הגיטרה רק גדל ומתעצם עם כל פריטה. הפייבוריט האישי שלי הוא "Haircut". העוצמה של השיר נשענת כולה על הקול של קופלנד, שמתייחסת לשיר כאילו הוא יצירה אפית ולא שיר באורך דקה על שיער. יש לה דמיון מפותח ועשיר שיכול להפוך כל שיר, קצר או ארוך, לחוויה שלמה.
רענן פוגל – טרוד
אחת הסיבות שהרטרו הנוסטלגי לפאנק־פופ מהעשור הראשון של שנות האלפיים כל כך מצליח בעידן הנוכחי של המיינסטרים היא שלז'אנר תמיד היה גרעין של נגישות. ה"סוד" של הז'אנר בדרך כלל נקשר עם האנרגיות הגבוהות או הרגש המתפרץ וחסר הפילטרים שהלהקות שבו מייצרות, אבל שום דבר מזה לא היה עובד אם הוא לא היה מוגש בעטיפה מתקתקה וקליטה.
רענן פוגל היה שם בזמן אמת עם ביט 69, אחת מהלהקות היחידות שבאמת תיעלו את היסודות של הז'אנר במקביל לגל ההצלחה שלו באמריקה. השיר החדש שלו, "טרוד", מראה שזיקתו לפזמונים מדבקים ומלודיות ממכרות לא רק השתמרה, אלא גם השתבחה עם הזמן. ל"טרוד" יש טקסט כן ואמיץ על התבגרות, אבל הוא לא היה מסוגל לעבוד ללא הפזמון הצבעוני שלו, שמאיר את המציאות האפרורית שמתוארת בבתים. גם כשרוחו הצעירה דועכת, כותב מוכשר כמו פוגל יכול תמיד למצוא את ההוק הנכון בזמן הנכון, ולהראות כמה חיים וכוח יש בשיר פופ איכותי.
ארד טומשין – מתוק
בימים כאלו, כשמפיקי על יוצרים שירים מושלמים דרך הסמארטפון שלהם, היוצר הגדול הבא יכול ליצור בכל דרך שהוא חפץ בה דרך חדר השינה שלו. אז כשארד טומשין כותב שיר כל כך אינטימי ואישי מאותו חלל פרטי, הוא בוחר לעשות אותו כך, ללא תירוצים של כורח הנסיבות או מגבלות היצירה.
"מתוק", השיר החדש שלו, הוא לא אישי בגלל שהוא חושף כאב גדול או סוד כמוס שקבור עמוק בארון, אלא בגלל שהוא באמת מרגיש כמו שיר שנכתב למגירה. "אתה כל כך מתוק / רוקד לפי הקצב" הוא שר במעין סרנדה לעצמו, "בסוף יגיע תורך / לפרוץ מתוך עצמך / כולם יאהבו אותך". יש כל כך הרבה תקווה, עידוד ואופטימיות בתרגיל המחשבתי שטומשין מציג כאן – הוא מנסה למצוא את עצמו בתוך עצמו, כי רק כך הוא יצליח להתקדם הלאה. זאת פעולה שהיא בו זמנית פשוטה ובלתי אפשרית, ואסתטיקת האינדי הרך שעליה היא מוגשת היא המצע המושלם לכך.
רועי כפרי – קטונתי
כשקומיקאי כותב שיר, הוא צריך לעשות פעולה שדומה לכתיבת בדיחה טובה – להכיר את המסוכמות שמקובלות על כולם, כדי שהוא יוכל להפר אותן באופן לא צפוי. רועי כפרי כותב שירים לא מעט זמן, מימי "ניצה ולחם", דרך סדרת הסרטונים שלו עם בנו הפעוט נח ועד שירי מרפסת, אבל EP החתונות שהוציא לאחרונה הוא הדוגמה המיטבית ליכולת שלו לכתוב שירים שעומדים בפני עצמם כשירים יותר מאשר כבדיחות מוזיקליות.
את שלושת השירים שכאן הוא כתב עבור חברים קרובים ובני משפחה שהתחתנו, ואפשר להרגיש את הכנות של האהבה שמתאר כפרי בשירים כמו "עדילולה" (שכתב לאחותו) ו"מר וגברת סימן" (שכתב עבור חבר הילדות שלו גון בן ארי). דווקא "קטונתי", שלא מתייחס באופן ישיר לזוג שעבורו הוא נכתב (ניב מג'ר ומור שטרן), הוא השיר שהתוצאה הסופית שלו היא הכי אפקטיבית. הוא עובד גם כי הוא מאוד מצחיק וחמוד (הסדרה סיינפלד היא תמה חוזרת כאן, ככל הנראה בגלל שהיא אהובה על מג'ר), וגם כי הוא מצליח להיות גרסה מוזרה של שיר אהבה קלאסי מבלי לפגוע בתמימות והאמינות של הפורמט המקורי.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
