הרגע הכי חשוב בהופעת הסולו של עוזי נבון בבארבי היה רגע ללא מילים. האלטר אגו של שוזין רב הפעלים החל את ההופעה עם ניגוני פסנתר מלווים בהמהומים עדינים. כשהקצב עלה והשיר התחיל לקבל את הגרוב האופייני של נבון, הוא קטע אותו במפתיע אבל המשיך להניע את הראש בדממה מוחלטת. הקהל הריע בצרחות נלהבות – הוכחה שהכלי הכי חזק ברפטואר של הדמות הזאת הוא מה שמתרחש בראש של היוצר שלה.
מי שכבר היה בהופעה של נבון מכיר את הטריקים האלו. הוא לא מסתפק רק ביצירת מוזיקה שלובשת על עצמה את הדי־אן־איי של הסבנטיז הישראליים, אלא משקיע בכל פרט שקשור להופעה ולהתנהלות שלו ושל הלהקה שלו. הבמה שלו עמדה במרכז המועדון, כך שחלק מהקהל ראה בעיקר את הגב שלו וכך פספס חלק מהותי מהחוויה: כל תנועה או מחווה שהוא מבצע, בין שזה עם הפה או עם הידיים, היא בדיחה ויזואלית בעלת הקשר תרבותי. לסאונד של ההופעה, הבגדים והשמות שניתנים למוזיקאים המעורבים בה יש משמעות מהותית. הופעת הסולו שלו משמשת כמעין אתגר חדש עבורו, ניסוי שמטרתו לראות כיצד הדמות שלו מתקיימת ללא התופים והמחולות של הופעות הלהקה שלה.
תלמיד של מוזיקה
ניתן היה להבין מהר מאוד שלנבון לא יהיו יותר מדי אזורי נוחות להיאחז בהם במהלך ההופעה. למעט "נסיכה", בלדה שהעוצמה שלה מתפרצת גם דרך פסנתר ערום, הוא לא ניגן את הלהיטים שהוא נוהג לנגן בהופעותיו עם להקת החוויות. במקומם, ההופעה כולה הייתה מורכבת מקאברים ומשירים מקוריים שהתאימו לקונספט של האירוע. אלו לא היו ביצועים קטנים, נבון עדיין השתולל והעביר פלטה שלמה של צבעים ומקצבים, אבל בכולן הייתה אינטימיות של אמן שלא תלוי באף כלי או מוזיקאי נוסף מלבד עצמו.
המחויבות של שוזין לבידור שהוא מספק היא חזקה מדי מכדי שהוא ייתן לעצמו לשבור את הדמות של עוזי, ולכן הקאברים שביצע היוו עבורו את הקרבה הגדולה ביותר שהוא מסוגל להעניק לקהל. כשהוא ביצע את "דמעות של מלאכים" או את "כמה טוב שבאת הביתה", זה לא היה סתם קוריוז – האופן שבו ביצע את אותם שירים, הרגישה כמו אמת יציבה בתוך חזון התעתועים של עוזי נבון. זה סוד ההצלחה של עוזי, ולמעשה גם של שאר מעלליו של היוצר שמאחוריו. מדובר לפני הכל במאזין אדוק, תלמיד של מוזיקה שלא רק זורק לאוויר רפרנסים ורעיונות בקצב גבוה, אלא גם מבין אותם לעומק ונושם את המהות שלהם.
פינה קטנה ביקום
נראה שגם האורחים הרבים והמפתיעים שהצטרפו לנבון במהלך הערב, מבינים לעומק את העולם שהוא יצר, כך שהביצועים שלהם השתלבו בטבעיות בקונספט של ההופעה. ענת מושקובסקי, שמשמשת גם כזמרת הליווי אנט בלהקה של עוזי, כבר חיה ונושמת את המוזיקה הזאת, ונראה שהיא ונבון חולקים קשר טלפתי כשהם ביחד על הבמה. קרולינה הייתה קרולינה (עוזי קרא לה מימי, אבל אף אחד לא שמע את זה מרוב צרחות הקהל), אבל הגרוב הטבעי והקול העל־טבעי שלה התאימו כמו כפפה ליד לקאברים של שירים כמו "יום יבוא". שלומי שבן (בדמותו של דוב בילן), ששיתף פעולה עם שוזין לאחרונה בפסקול לסדרה "הד קולך", היה גם הוא חיבור הגיוני עבור נבון. גם לשבן הבנה עמוקה בשורשי המוזיקה הישראלית, וביצועי ארבעת הידיים שלו ושל נבון על הפסנתר הזכירו כמה ידע מוזיקלי ופיכחות קיימת בכל דפיקה שלו על הקלידים.
מי שגנבה את ההצגה הייתה נונו, שהופיעה כאן כנעמי. אם עד עכשיו היא הייתה מזוהה עם שירי היפר־פופ דיגיטליים במיוחד על גברים בשם יאיר, עם הביצוע שלה לתרגום העברי ל-"Summertime" היא הדגימה לראשונה את היכולות הווקאליות העצומות שלה. באלתורי הג'אז שלה היה יותר ממפגן כוח – היא היחידה שהצליחה להשתוות לעוזי ביכולת להטמיע את עצמה לחלוטין בתוך עולם מוזיקלי אחר.
כשהגעתי לבארבי חשבתי שיש סיכוי טוב שזאת תהיה ההופעה שתיראה כמו רגע הניצחון של עוזי נבון, אחרי שנתיים שבמהלכן צבר עוד ועוד קהל. עכשיו אני יכול להגיד שזה לא המקרה. ההופעה הזאת הייתה נישתית מדי מכדי להיחשב כרגע שיא עבור נבון. ובכל זאת, הקהל צרח מכל תנועה שנבון עשה על הבמה, ושר איתו כל מילה בשירים מקוריים כמו "להיות לך לכוכב". כשהקהל מגיב ככה לפינה קטנה ביקום הנרחב של עוזי נבון, נראה שזאת רק תחילת הדרך של תופעת הקאלט המיוחדת הזאת.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
