Wiki הוא אדם אחד על גג בברוקלין, ויש בו עולם ומלואו
Wiki. צילום מסך מערוץ היוטיוב

ביקורות

Wiki הוא אדם אחד על גג בברוקלין, ויש בו עולם ומלואו

האלבום החדש של הראפר מניו־יורק הוא נקודת כניסה מצוינת אל עולם הראפ האלטרנטיבי

ירדן אבני 26.10.2021

בתחילת Half God, האלבום השלישי והחדש של Wiki, הוא יושב על גג בנקודת התצפית המועדפת עליו בניו־יורק. מהרגע הזה, הראפר שנולד בשם פטריק מוראלס סוחף את המאזין לתוך העולם שלו – הוא מדבר על האשליה שבעיר הגדולה שבה הוא חי, על חיי מעמד הפועלים שאותם הוא חי עד היום, על הסיבות שהוא עושה ראפ, על האתגרים הרבים שהחיים העמידו בפניו עד עכשיו ועל השריטות והפגמים שלו. רק כשהשיר נגמר מחזיר אותנו ויקי למציאות, מזכיר שעדיין מדובר באדם אחד ששר על גג בברוקלין.

דיאלוג מוזיקלי מאתגר

כששומעים את הראפ של ויקי מתפתל מחרוז אחד לאחר, אפשר להבין כמה הגישה שלו לא שגרתית בנוף הנוכחי של הז'אנר, שבו הפכה השפה של ראפרים למופשטת ומעורפלת מתמיד. בסצנת האינדי־ראפ שבתוכה הוא פועל, הישירות היחסית של המילים שלו בולטת בחריגותה מול ראפרים פואטיים יותר כמו ארל סווטשירט ו­־Moor Mother, וגם מול כאלה עם סגנון מסורתי יותר דוגמת רוק מרציאנו.

עבור מי מכם שהשמות האלו לא אומרים לו כלום, האלבום של ויקי הוא נקודת כניסה מצוינת לעולם הראפ האלטרנטיבי באמריקה. הראפר הצעיר אוהב להציב את עצמו באמצע הסקאלה, בין כל הנראטיבים המנוגדים של הז'אנר שבו הוא פועל. הוא בחר כמפיק לאלבום את הראפר־מפיק Navy Blue, בשיתוף פעולה שמזכיר את התקופה שבה קנייה ווסט היה עדיין מפיק אלבומים שלמים לראפרים אחרים – מדובר במפגש של שני כישרונות עולים בשוליים של ההיפ­־הופ שמפתחים דיאלוג מוזיקלי מאתגר. נייבי בלו זורק את הראפ הישיר של ויקי לתוך הפקה מופשטת ורחבה, לעתים בלי תופים ("Not Today" המהורהר, שפותח את האלבום עם רעשי רקע היישר מניו־יורק הסואנת). ויקי, מצדו, דורש מבלו להפיק גם רגעים נגישים יותר, וליצור כמה מהביטים השמנים והחלקלקים שלו בשירים כמו "Remarkably" ו־"The Business".

לאכול את העשירים

ניו־יורק היא עדיין המוזה המרכזית בחייו של ויקי, והוא ממשיך לפרק באהבה את חוויית המגורים בעיר הגדולה. הדגש הוא על הג'נטריפיקציה האגרסיבית שתושבי השכונות החלשות בעיר חווים על בשרם. "The Business" הוא הכרזת מלחמה על העשירים שמנסים להשתלט על העיר, והנשק החזק ביותר נגדם הוא אותנטיות מופגנת: "אתם מחוללים ג'נטריפיקציה וטרור / אתם לא אלו שמאוימים", מסביר ויקי במה שמרגיש כמו גרסה של המחזמר In the Heights שבה פחות רוקדים בשכונה ויותר מאיימים בעקירת שיניים של עשירים כדי לתקן את אלו הרקובות של העניים.

בלו משתמש בהפקה שלו לא רק כדי לאתגר את ויקי עם אסתטיקה מורכבת יותר, אלא גם כדי להפוך את המחאה שלו למופשטת יותר. ב־"Home", היצירה המרכזית של האלבום, הוא מנסה להבין את המשמעות של בית עבור אדם שמגורש מכל מקום בו הוא מנסה לחנות. "הרגע חתמתי על חוזה / וכבר פינו אותנו" הוא מספר בראפ שנשמע כאילו הוקלט על המקום, בפינת רחוב, עד שההפקה ההדוקה של האלבום משתלטת עליו – מעין תזכורת שלא משנה כמה ויקי מנסה להפוך את הראפ שלו לשמימי, הוא נזרק חזרה לקרקע על ידי מציאות מצערת.  

אודה לגזוז ענבים

ויקי לא מרענן יותר מדי את אוסף הנושאים שדיבר עליהם באלבומים הקודמים שלו, אבל היכולות שלו כראפר וכמספר סיפורים מגיעות כאן לשיאים חדשים. ב־"Never Fall Off" הוא לוקח על עצמו אתגר שמעט ראפרים צלחו לפניו, לכתוב שיר אהבה שלא יישמע אינפנטילי ובעל ניחוחות סקסיסטיים. התוצאה היא אחד מהשירים הכנים והמרגשים ביותר שכתב. זאת בזכות סיפור אהבה שמנומק באמצעות רגעים אותנטיים וחמודים – אפשר להתאהב ביחד איתו כשהוא מתאר איך היא מבינה את השירים שלו ובו־זמנית מסמנת שורות שהוא צריך להמשיך לעבוד עליהן, או להיקרע מצחוק כשהיא תופסת לו בברך בזמן שהוא שואל אותה אם היא רוצה חתיכה קטנה ממנו.

הוא מניח לשיר הזה להגיע רגע לפני סיפור מפורט וסינמטי על סוחר סמים, וזה מה שמאחד אותו בסופו של דבר עם הסיפור הכללי של סצינת הראפ האלטרנטיבית. ויקי הוא בן 27, עבר מספיק קשיים ואתגרים כדי למלא שני גלגולי חיים ונראה שהתגבר על הרצון לטרוף את העולם שהגדיר את תחילת דרכו. יש לו את הנשמה של יוצר שמרשה לעצמו להיות דמות עגולה ומורכבת בשירים שלו, וזה הופך אותו לדמות משמעותית בז'אנר שמוכן להתקיים בפני עצמו, ללא צורך בהתחנפויות מהמיינסטרים. אפשר להרגיש את הגישה הזאת ב־"Ego Death", רגע לא ייאמן שבו ראפר אשכרה מתעסק בעידן הפוליטיקלי קורקט ובאותה נשימה מודה שהזמנים משתנים, גם אם זה לא נוח לכולם. חכמת החיים של ויקי צריכה לעורר תקווה בכל מי שחשובה לו ההתפתחות של ההיפ־הופ העולמי.

את האלבום הוא מסיים עם אודה לגזוז ענבים. אין יותר מדי טריקים חדשניים ב־"Grape Soda", שיר אהבה לזמן והשכונה שבה הוא גדל, אבל לויקי מספיקים בדיוק שני בתים ופזמון כדי לשכנע אתכם בחיים השלמים שקיימים בסאונד של פתיחת בקבוק גזוז. יש המון נושאים חשובים שעולים במהלך האלבום הזה, אבל ויקי מזכיר בסופו שהוא עדיין רק אדם אחד שצופה על ברוקלין מהגג, ושכל אדם כזה מכיל עולם ומלואו.

מוזמנות/ים לעקוב אחרי ירדן אבני בעמוד הפייסבוק

וואלק יש מצב שתעופ/י גם על אלו

  • פוסט  

    חדשות

    השירים החדשים שעשו את השבוע

    29 סינגלים טריים שיצאו בשבוע האחרון בזירה המקומית

    אלפרד כהן 24.01.2022
  • מיה יוהנה. צילום: ינאי מנחם
    פוסט  

    ביקורות

    סינגלס: שבוע 3 של שנת 2022

    שמונה שירים חדשים שיהפכו את החורף הזה לחם

    ירדן אבני 21.01.2022
  • פוסט  

    ביקורות

    היצירה הצבעונית והמתעתעת של ניצן ורדי

    הזמרת והפסנתרנית היא כותבת מוכשרת ומלחינה עצומה, עכשיו היא גם מתחילה את דרכה כיוצרת

    ירדן אבני 19.01.2022