ברגע קטן ב־Montero, האלבום החדש של Lil Nas X, הוא יושב במטבח שלו, פריצת הענק שלו אל המיינסטרים כבר מאחוריו, ומאזין למיקסטייפ הבכורה שהעלה כצעיר אלמוני לסאונדקלאוד. זה רגע מוכר באלבום ראפ מודרני, רגע של גאווה ותזכורת למסע הארוך שעבר, אבל היחס המתועד שלו לאותו פרויקט מלמד כמה מפוחד הוא היה בתחילת דרכו. "זה אני מנסה מאוד להעמיד פנים" הוא סיפר על המיקסטייפ בראיונות "זה הרגיש כמו משהו שהייתי צריך לעשות הרבה באותו הזמן".
נאז כבר לא צריך להעמיד פנים. מאז שפרץ לחיינו עם הלהיט העצום "Old Town Road" הוא הספיק להוציא EP בכורה שלא עמד בציפיות, לצאת מהארון בזמן שכל העולם צופה, ולהוציא כמה מהקליפים הטובים של השנה כחלק מקמפיין שגרם לאלבום הבכורה שלו להיות אחד מהאירועים המצופים של השנה. מדובר בסיפור הצלחה אדיר, וליל נאז אקס יודע להשתמש בו בדיוק כדי לגרום לכל פיסת חגיגיות וגאווה באלבום החדש שלו להישמע מוצדקת.
היסטוריה בהתהוות
גאווה היא קונספט שמלווה את האלבום לכל אורכו. היציאה מהארון של נאז הגיעה בשלב מורכב לקהילה שלו: דמויות להט"ביות צריכות להגיע למעמד מסוים כדי לאתגר את המיינסטרים עם זהויות מגדריות מגוונות ויוצרי פופ עדיין צריכים לכתוב על הנטייה המינית שלהם באופן מאופק ומופשט. נאז הוא כנראה ההומו המוצהר שחושף את הנטייה המינית שלו במעמד הגבוה ביותר שאפשר – ככוכב פופ בתחילת דרכו עם המון מה להפסיד.
הכוכב הצעיר לא רק מסתפק בתזמון אמיץ, אלא גם בתיאור מאוד ישיר וחסר פשרות של הזהות המינית שלו. עד עכשיו, ליוצרים להט"ביים היה מותר להיות בוטים ומיניים או מופנמים ומורכבים, לא שני המצבים ביחד. ליל נאז אקס מתחיל את האלבום הזה עם שיר על התאהבות חסרת תקנה שכולל בו בזמן כמה מהרגעים הבוטים ביותר בו, כאילו מודיע שהוא לא מתכוון להיכנס לאף משבצת שנוחה לנו לעיכול.
למרות שהאלבום הזה רחוק מלהיות רק הסינגל הראשי שלו, "Montero (Call Me by Your Name)" הוא עדיין ההצהרה הברורה ביותר של כל מה שנאז רוצה להגיד. לצד תיאורים על גמירה בפה שיכולים להרגיש בבית בשירים של קארדי בי, הוא שר באותה נשימה משפטים כמו "אני רוצה למכור מה שאתה קונה". זה לא משפט מורכב מדי כששומעים אותו לראשונה, אבל כזה שמשאיר המון מקום למחשבה בשל המבנה המיוחד שלו – אחרי הרבה יוצרים שתיארו אהבה חד מינית כתלותית ופגיעה, הצורך של נאז לתת אהבה ולא רק לקבל אותה מרגישה לא פחות מהיסטורית.
קול משמעותי בעולם הפופ החדש
כפי שהיטיבה לתאר ניצן פינקו במסיבת ההאזנה לאלבום שערכה בתוכנית ריוט – הזהות הלהט"בית היא רק חלק מהמהות של האלבום הזה. הסיפור הגדול יותר הוא הקול החזק והבטוח שנאז מצא בעצמו כיוצר בעולם הפופ החדש. בזמן שיוצרות בנות דורו כמו בילי אייליש וקליירו בחרו ליצור מוזיקה מופנמת יותר בהשראת הקורונה, האלבום הזה הוא תזכורת חשובה לכך שהדבר האחרון שמעניין את הדור החדש של יוצרי הפופ הוא ז'אנרים שמגבילים אותם בחוקים ומוסכמות. זה לא רק שבאחד מאלבומי הפופ הגדולים של השנה יש השפעות של פופ, פאנק, אימו, רוק והיפ הופ – זה שברוב הזמן כמעט בלתי אפשרי להבדיל ביניהן.
הנראטיב הזה שלם בזכות המוזיקאים שמתארחים באלבום. האירוח של אלטון ג'ון מעמיד את נאז בשורה של אייקונים להט"בים מההיסטוריה של הפופ, אבל אלו הבתים האורחים של דוג'ה קאט ומייגן דה סטאליון שמרגישים חיוניים להבנת האלבום – כל אחת מהן היא דמות אקסצנטרית וחריגה מעולם הפופ החדש שמצליחה בזכות המוזרות שלה במקום להדחיק אותה. ואז מגיע הדואט עם מיילי סיירוס שסוגר את האלבום. זה מרגיש כמו העברת מקל מרגשת מכוכבת שהגיעה למעמד דומה ונפלה ממנו בגלל אותה מיניות מופגנת שמזכה את נאז בחיבוק מהמיינסטרים. לאחר שהעמיד פנים כל כך הרבה זמן, הוא לומד לקח חשוב בסוף האלבום – אם הוא כבר הגיע לפסגה, הוא לא הולך להיות אף אחד אחר חוץ מעצמו.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
