ספיישל העשור – התוכניות המיוחדות של רדיו הקצה
תוכניות הספיישל של רדיו הקצה

סיכומים

ספיישל העשור – התוכניות המיוחדות של רדיו הקצה

עשרה ספיישלים שאסור לפספס מעשר שנות הפעילות של התחנה

ליבי רן 31.03.2022

בשנת 1999 הייתי חיילת בגלי צה"ל. ליתר דיוק: בגלגלצ, שהיא מחלקה קטנה בתוך הבסיס הצבאי הזה, שלא היה גדול מלכתחילה. לעומת זאת, לקהל בבית (וברכב, כמובן) זו הייתה תחנת הרדיו המואזנת ביותר, ואני הייתי שם בזמן שבו לא היה שזאם. הפקתי שידור במשמרות מדי יום, ומולי שני טלפונים חינמיים שמיועדים למסירת דיווחי תנועה, אבל בזמן ההוא שימשו את הציבור גם לצורכי שזאם – לפני שהיה שזאם. זה לא היה קשה במיוחד במהלך שעות היום: הפלייליסט היה שגור בפינו, המפיקות והמפיקים, ויכולנו לשלוף במהירות את שמות השירים והמבצעים. האגוז הקשה היה שעות הערב והלילה, כשהרצועה האלטרנטיבית התחילה. למרבה המזל, אלו היו השעות שבהן כמעט לא היו דיווחי תנועה לערוך, כך שיכולתי להאזין לשידור באיכות הסאונד הטובה ביותר האפשרית, עם קו ישיר למידע החדש והמרגש – מה שמענו עכשיו. 

בשנה הזו גם התחיל לוח שידורים חדש, ונחשפה רצועה אלטרנטיבית בין עשר לחצות – הקצה. נדב רביד נכנס לאולפן והשמיע דברים חדשים שלא שמעתי בשום מקום אחר. לא היה צורך להעמיד פנים שמישהו התקשר ושאל מה מתנגן עכשיו. פשוט שאלתי בשביל עצמי, רשמתי לי בצד ועפתי למחרת לתקליטיה כדי לבדוק אם כל האלבום שווה רכישה. ככה בניתי לי תקליטיה פרטית לא רעה בכלל. בימים האלה, קוואמי דה לה פוקס היה שדרן שמגיש יחד עם לירון "דון ג'חנון" תאני את "עסק שחור" בלילות חמישי. בתחנה ידענו שקוואמי הוא איל פרידמן – אבל הציבור לא ידע. למעשה, זה היה סוד. כשקוואמי התחיל לשדר את תוכנית הקצה, הוא בכלל קרא לעצמו איל פרידמן, והפריד באדיקות בין הזהויות. כאילו השייגעץ ששר על הטלמייסר של העייסק ויודע להגיד דברים בגרעפסים הוא לא אותו מגיש ידען ומיושב שמציג את הסינגל החדש של גראנדדי בהתלהבות ששמורה למי שמאזין עכשיו לפיסת היסטוריה מוזיקלית. אני אפילו לא זוכרת מתי הוא חשף בפני הציבור ששני הצדדים – דוקטור פרידמן ומיסטר דה לה פוקס – הם בעצם אותו אדם. 

היה לי הכבוד והעונג להפיק את השידור באולפן למשך ארבע שנות "הקצה" בגלגלצ, מה שהפך אותי למאזינה מושבעת עד שהתוכנית הורדה מהאוויר, כמעט תשע שנים אחרי שאני עזבתי. השאלה שריחפה באוויר הייתה, מה יעלה בגורל כל האוצר הזה שנקרא "הקצה", כשכבר יש בסיס מאזינות ומאזינים רחב שגם מושקע נפשית ומדרג את המצעד השנתי המפואר. בבלוג הישן של התוכנית עלו פוסטים שנקראו "שירים שהיינו משדרים אם הייתה לנו תוכנית הלילה" (הנה אחד לדוגמה). הבשורות שהגיעו חודשיים לאחר מכן על עליית תחנה אינטרנטית חדשה נראו ונשמעו כמו מתיחה לאחד באפריל. כמה אני שונאת מתיחות. אבל אז אחד באפריל הגיע, ומיום שאני שונאת בכל ליבי הוא הפך מיד ליום ההולדת של תחנת הרדיו שאני הכי אוהבת בעולם. לא ייאמן שכבר עברו עשר שנים. לכבוד יום ההולדת העגול הזה, ובמסגרת חגיגת הטופ 10 ששדרני התחנה ומאזיניה בוחרים בשבועות האחרונים, בחרתי את עשרת הספיישלים שאני הכי אוהבת מעשר שנות התחנה.

10. ספיישל "שובר שורות" עם דנה בלום, אייל רוב וקוואמי (2013)

הספיישל שודר כמה שעות אחרי שהפרק האחרון של הסדרה יצא. אני עוד לא צפיתי בחצי דקה מהסדרה הזו, שכולם דיברו עליה ולא היה לאן לברוח מספוילרים. אבל אז הגיע הספיישל, ואני ממש נמנעתי אקטיבית מלהאזין לו. זה היה השלב שבו נכנעתי. בינג' מטורף של פחות משבוע, וכבר האזנתי לספיישל כמו שרק מי שנמצאת בקריז של "סיימתי עכשיו בינג', תנו לי עוד" יכולה לעשות. ואז התחלתי שוב. הספיישל הזה נפלא גם עכשיו, ממרחק של כמה שנים. ואם יצא שאתן/ם האחרונות/ים שלא צפו בסדרה – אני ממליצה על צפייה מרוכזת ומיד אחר כך האזנה לספיישל. אם חשבתן/ם שקריסטל מת' זה ממכר – חכו עד שתקנחו את הבינג' בתוכנית המעולה הזו.

30.9.2013

9. חגיגת פורים הגזעית עם התקליטן האגדי אביגדור בום (פורים, החל משנת 2013)

אביגדור בום הוא אגדה. מדי שנה הוא מפציע כדי להרקיד את הנוער במסיבה עכשווית ומעודכנת, כי עכשיו שנות השמונים התוססות! עם הררררריש המתגלגלת ומשחקי המילים, אביגדור בום הוא ללא ספק האליל הרדיופוני שלי. אי אפשר להאזין בלי לקום לרקוד. אי אפשר לשמוע מילה שלו בלי לחייך. בחרתי את הספיישל השני מתוך הסדרה שחוזרת אלינו כמעט מדי פורים. רגע מכונן מתוך השידור: אביגדור חוזה שמדונה תיעלם מעולם המוזיקה, ומכתיר את הכוכבות שיישארו איתנו לדורות, הלא הן להקת אמזולו הפגזית. נראה לי שהוא יודע דבר או שניים, נחכה ונראה.

16.3.2014

8. ספיישל ביורק עם נועה ארגוב לכבוד צאת האלבום Vulnicura (2015)

זה לא סוד שאני אוהבת את ביורק אהבת נפש. זה לא קל כשאת אוהבת אמנית כזו ואז מגלה שישודר ספיישל עליה. זה השלב שבו את מתפללת שמי שתגיש את הספיישל אוהבת את האמנית לפחות כמוך (האם זה אפשרי?) ושלא תצטרכי לצווח על קיר הפייסבוק של "הקצה" כשייאמרו דברים שגויים. כי תודו בזה: כשזה מגיע לאמניות ולאמנים האהובים עליכן/ם, הכול חשוב. כולל התאריך המדויק שבו מישהו נשם ליד מישהו שערך ריאיון עם המתופף של להקת הליווי של סיבוב ההופעות הסקנדינבי שהקדים את סיבוב ההופעות באמריקה הצפונית. אז תשמחו לדעת שנשמתי לרווחה כשכבר באות הפתיחה, ביורק עצמה מציגה את השם שלה. ועוד את השם המלא! אז גם אני אומרת ביורק בהגייה הלא־איסלנדית־בעליל שלי – וגם נועה ארגוב עושה את זה, אבל היי – העיקר שכולנו יישרנו קו עם זה שלא ככה צריך לומר את השם שלה. כי סדר צריך להיות! האלבום Vulnicura של ביורק לנצח יהיה קשור בלב שלי לספיישל הזה, שבו שמעתי לראשונה חלק ניכר מהשירים בו.

10.2.2015

7. יום הולדת 55 לפרינס, חלק 4 עם ניר ממון וקוואמי, יום פרינס בקצה (2013)

יכולתי לבחור כל חלק אחר מאותו יום, וגם כל ספיישל אחר על פרינס ששודר בקצה. אחרי מותו בטרם עת של היוצר הנדיר הזה, שידורי האבל נמשכו כשבוע. בכלל, מסקירה מקיפה של כל הספיישלים ששודרו בקצה, נראה שפרינס קיבל הכי הרבה תוכניות מיוחדות לאורך העשור של התחנה. כשהתחלתי לאסוף לי את הספיישלים שאני הכי אוהבת לקראת כתיבת הסיכום הזה, התלבטתי מאוד. בסוף בחרתי את חלק 4 מתוך יום הולדת 55 לפרינס – כי אני אוהבת לחזור ולהאזין למגישים השמחים והחוגגים, על פני אותם מגישים בגרסה האבלה וההמומה שלהם. שלא יהיה ספק – שבוע הפרידה מפרינס מאוד עזר לי עם שברון הלב והיה משמעותי מאוד בשבילי, אבל כאן אני בוחרת בחגיגה. רגע אדיר בספיישל הזה: קוואמי מציג את השיר "Cindy C" ומוסיף שמדובר בסינדי קרופורד. ניר ממון לא שולט בעצמו ושואג "בוודאייייייי!" – ומיד אחריו פרינס שואג בפלצט. אי אפשר לכתוב רגעים כאלה.

6.6.2013

6. מופע הרדיו של זקני צפת בקצה! (2014)

קחו חבורת מטורללים שגם יודעים לנגן. שימו אותם באולפן. הפעילו את ההקלטה. אם אלה זקני צפת, תקבלו מופע רדיו שכולו נונסנס וצחוקים. המאורע שלכבודו חברי הלהקה התאספו באולפן היה הופעות האיחוד והאלבום החדש שלהם, לא היו דברים מעולם. על הדרך, הם אילתרו גם לא פחות מתשעה קטעים שאי אפשר להשיג בשום מקום מלבד הספיישל הזה! מכיוון שזו הייתה ההאזנה הראשונה שלי לשירי האלבום החדש, עד היום אני לא בטוחה מה מתוך השירים ששמעתי אולתר על המקום ומה יצא רשמית באלבום.

17.3.2014

5. ספיישל מארק לאנגן עם קוואמי שכולו בחירות מאזינים (2012)

האם הנסיבות המצערות שבגללן חזרתי לספיישל הזה לאחרונה משחקות תפקיד בבחירה שלו לרשימה הזו? ייתכן. אבל סביר להניח שהוא היה מוצא את דרכו לדירוג שלי גם ללא מותו הטראגי בטרם עת של מארק לאנגן ממש לפני חודש. כשהאזנתי לספיישל הזה לראשונה, לא ידעתי עליו כלום כמעט. גם כשפורסם הפוסט בפייסבוק שקרא למאזינות/ים לבחור שירים לספיישל, הרגשתי שאין לי מה לתרום. לא הכרתי מספיק. אחרי הספיישל כבר הלכתי וחיפשתי והאזנתי, והיה כל־כך הרבה. האיש הזה היה כל־כך כשרוני ושיתף פעולה עם כל־כך הרבה אמניות ואמנים, עד שנדמה שזה בכלל לא הגיוני שלא הכרתי אותו לעומק לפני כן. אבל אולי זה דווקא הכי הגיוני. הוא היה בכל מקום. הספיישל אסף את נקודות השיא וארז אותן באריזה נגישה. שובר את הלב לשמוע שבסוף השידור יוגרלו כרטיסים למופע עם כניסה מאחורי הקלעים. עכשיו זה כבר בלתי אפשרי.

כאן אפשר להאזין. ספויילר: לא זכיתי בכרטיס לבארבי.

4. נדב רביד והקצה מתארחים באולפן הביתי של הפה והטלפיים (2014)

בדומה לספיישל זקני צפת, גם הפה והטלפיים נכנסו לאולפן להקליט תוכנית לקראת צאת האלבום שלהם, תחת. זה מצחיק כי זה גס. הפעם הם אירחו את נדב רביד, וכבר בתחילת התוכנית היה ברור שזה לא עוד ריאיון עם להקה. הפתיח נותן מעין אקספוזיציה לפרויקט הייחודי הזה שנקרא הפה והטלפיים: פרויקט עם חוקים ברורים, שמצד אחד מסדר הכול לפי הסדר – ומצד שני קורא לספונטניות מאוד גדולה של יצירת אלבום־בזק בכל שש שנים. בלאגן מאורגן. כל התוכנית מלווה בצלילי קסיו שמנוגנים בזמן אמת, והקולות של חברי הלהקה עוברים דרך פילטרים ואפקטים שונים, כי ככה זה. הם לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. הספיישל הזה גרם לי לרצות לקנות אורגנית קסיו קטנה.

6.1.2014

3. נועה ארגוב על טרופיקליה ביום ברזיל בקצה (2014)

יום ברזיל בקצה היה אירוע שלא הבנתי מה הניע אותו. למה דווקא ברזיל? מה, לא שמענו מספיק סמבה ובוסה נובה? ולמען האמת, אף פעם לא אהבתי את הצליל של השפה. פורטוגזית מפורטוגל נשמעת לי בסדר, אבל הניב הברזילאי נשמע לי כמו חתול חרמן שמנסה להזרים אותי לשמוע אצלו תקליטים. אבל אז החלטתי שדווקא בגלל הריחוק שלי מהנושא, תהיה לי הזדמנות להכיר משהו חדש, והרי זו כל המהות של הקצה מבחינתי. אז האזנתי לתוכניות, וביניהן זרחה התוכנית של נועה ארגוב, שמוזיקה ברזילאית היא אחת האהבות הגדולות שלה. נועה פותחת את התוכנית בברכה בפורטוגזית ברזילאית, והנוכחים באולפן מריעים בהתלהבות. בתוכנית הזו למדתי על טרופיקליה – תנועה מוזיקלית נפלאה, שהיא התשובה הניצחת לשאלה ששאלתי את עצמי מלכתחילה: מה, לא שמענו מספיק סמבה ובוסה נובה? כן. שמענו. עכשיו הגיע הזמן לטרופיקליה. 

26.6.2014

2. מרתון מייק פאטון מכל הזמנים על פי בחירות המאזינים עם קוואמי (2013)

בדומה למרתון מארק לאנגן, גם כאן נערך מרתון של בחירות המאזינים לקראת הגעתו של האליל לארץ, הפעם עם טומהוק, אחד מהפרויקטים המרובים של פאטון רב המעללים. רק שכאן הכרתי לא מעט. האזנתי כדי לשיר עם הרדיו. כמובן, הבחירות של המאזינות/ים וההגשה המעשירה של קוואמי לימדו אותי שאם חשבתי שאני מכירה את גוף היצירה של פאטון – זה היה רק קצה הקרחון. רגע אדיר מהשידור קורה בחלק השני, ממש לקראת סוף השעה הראשונה. הדיסק קופץ בטירוף, כי ברור שהוא נחרש הלוך ושוב. קוואמי פותח מיקרופון ואומר "לא, לא, לא, לא! לא בשיר שאני הכי אוהב!" קוואמי לא מוותר, מדרדס דירדוס תוך כדי שידור חי ומכריז "אנחנו נשמיע אותו מיוטיוב! לא אכפת לי!" אבל מנסה שוב את הדיסק. השיר מתחיל לקפוץ, ובמהלך של קוסם הוא מסנכרן אותו מהערוץ המקביל – שכנראה שידר באותו תזמון את השיר מיוטיוב – והשיר "Stubb (A Dub)" של מיסטר באנגל מושמע עד הסוף. כל־כך שווה את זה!

21.7.2013
21.7.2013

1. 30 שנה לאלבום Little Earthquakes של טורי איימוס עם ניצן פינקו (2022)

לפני כמה שנים שאלתי את ניצן פינקו אם היא מתכוונת לערוך ספיישל טורי איימוס לכבוד יום הולדת עגול כלשהו שלה או של אחד מהאלבומים המכוננים שלה. התשובה שלה הייתה מובנת, אבל היא קצת העציבה אותי: "אני לא אוכל לעמוד בזה נפשית". כמי ששמעה בפעם הראשונה את טורי בכיתה ח' או ט', כשחברתי אילה השאילה לי את האלבום Under the Pink שלה, אני מבינה כמה זה קשה. טורי לא עושה הנחות לאף אחד. היא יושבת בשפגט בין שני פסנתרים ותובעת את המקום שלה. כעסתי על ההשוואה הלא הוגנת שעשו בינה לבין קייט בוש, כאילו יש תקן בכל תקופה לזמרת אחת בלבד שיש לה קול גבוה, פסנתר והופעה אקסטרווגנטית. והן בכלל לא מאותה תקופה – הרי טורי התחילה אחרי שקייט בוש כבר הייתה גדולה ומוכרת, וזה לא הוגן – הן בכלל לא עושות אותה מוזיקה. איזה מזל שניצן גייסה את תעצומות הנפש (ונדרשות כאן תעצומות, תאמינו לי) כדי להתחיל לספר את סיפורה של הגיבורה שלי ושלה. הספיישל הזה היה בשני חלקים של שעה, ולמי שיאזינו לחלק השני, שימו לב לאזהרת הטריגר. אני כבר מחכה לספיישל כשיצוינו 30 שנה לאלבום שהתחיל אצלי את הכול, Under the Pink.

7.3.2022
14.3.2022

כמה אזכורים של כבוד

אי אפשר לכתוב על ספיישלים בקצה בלי להתייחס לכמה סדרות ספיישלים מתמשכות שכדאי לעקוב אחריהן: הספיישלים השנתיים לזכר מיכל ניב ז"ל (למשל כאן, כאן וכאן); סדרת "דברים שלמדתי מג'וליאן קופ" של קוואמי, שהתחילה מהספיישל הזה שארך שלוש שעות, וחזרה מחדש כל שנה בשבוע יום ההולדת של ג'וליאן קופ; ואיך אפשר בלי הפרויקט המופרע והמהמם שנולד מתוך מצוקת בידודי הקורונה (אופס, כמעט הצלחתי לכתוב כתבה שלמה בלי המילה הזו) – האינדיזוםזום. אם לא הייתן/ם שם בזום(זום) בזמן אמת, אל דאגה: הנה השידור במלואו.

ואם יותר לי, גם לי יש סדרת ספיישלים קטנה וצנועה: "פיות נורדיות". בדף השדרנית שלי תוכלו למצוא את חמשת הפרקים ששודרו עד עכשיו, ועוד היד נטויה. מזל טוב לתחנה שאני הכי אוהבת בעולם, ולחיי העשור הבא!

מוזמנות/ים להאזין לליבי רן בתוכנית "שביל הבריחה" בימי חמישי בשעה 21:00 כל שלושה שבועות, ובסדרת הספיישלים "פיות נורדיות" שמשודרת במועדים מתחלפים.

וואלק יש מצב שתעופ/י גם על אלו

  • גיאגיא ואיילו בבארבי. צילום: תומר גילת
    פוסט  

    ביקורות

    גיאגיא ואיילו השכיחו לרגע את הצרות שבחוץ

    הצמד השיקו את האלבום השני שלהם בבארבי החדש, מול קהל שמוכן להישבע להם אמונים

    ירדן אבני 08.03.2024
  • הלאדו נגרו. צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב
    פוסט  

    ביקורות

    הלאדו נגרו משייט בין הטבעי לדיגיטלי

    האלבום החדש של היוצר האמריקאי־לטיני ממזג בין הנפש העדינה שלו לסקרנות המוזיקלית שמניעה אותו

    ירדן אבני 28.02.2024
  • עמית בויום (Cherry Coloured). צילום: ניתאי לוי
    פוסט  

    ביקורות

    הדמיון האינסופי של Cherry Coloured

    היוצרת עמית בויום הוציאה את אחד מהאלבומים הישראליים הכי טובים שעדיין לא שמעתם

    ירדן אבני 20.02.2024