כאב ותקווה: המוזיקה המהפכנית של 2021
הייא זעאתרי. צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב

סיכומים

כאב ותקווה: המוזיקה המהפכנית של 2021

אלבומים ושירים שקראו לשינוי חיצוני ופנימי

ילי ורדי 30.12.2021

במבט לאחור, השנה הזו הייתה יותר מאשר יכולה היריעה להכיל, גם בהיבט האישי וגם בהיבט המוזיקלי. שנה מלאה בשיעורים ושינויים קטנים כגדולים, כאלו שגם אם אינם מורגשים כלפי חוץ הם מורגשים כלפי פנים. כמובן, אף פעם לא מדובר רק על ההיבט האישי, ישנו תמיד גם ההיבט הקולקטיבי־חברתי־תרבותי, אותו אנסה להעביר כאן דרך המוזיקה שעשתה לי את השנה. יותר ממה שאני מקווה שתהנו ממנה, אני גם מקווה שהיא תהווה שער ללמידה והרחבת אופקים.

Rim Banna – Song from April Blossom (Checkpoint 303 Remixes)

Checkpoint 303 הוא קולקטיב אקטיביסטי מוזיקלי ללא מטרות רווח. הקולקטיב הוקם בשנת 2004 ובבסיסו עומדים המוזיקאים מבית לחם SC MOCA ו־SC YOSH (SC זה ראשי תיבות של Sound Cutter/Sound Catchers). השניים שמו להם למטרה להביא לשינוי ולהפיץ את המוזיקה, התרבות, ההיסטוריה והמורשת הפלסטינית ברחבי העולם.

כמה מהאלבומים הבולטים שלהם בשנים האחרונות כוללים את האלבום The Iqrit Files מ־2015, המספר את סיפור סילוק אנשי איקריט מכפרם בשנת 1948. בין היתר כולל האלבום גם חתיכות מדיווחי חדשות על האירוע, את אלינור רווזוולט מקריאה את הצהרת זכויות האדם של האו"ם ועוד. עוד ציון דרך בולט הוא האלבום The Sound of Resistence – אלבומה האחרון של הזמרת, המוזיקאית, המשוררת והאקטיביסטית הפלסטינית רים בנא, אשר נפטרה מסרטן לפני מספר שנים. Checkpoint 303 אחראים על עיצוב הסאונד של האלבום כמו גם על הפקה המוזקלית בשיתוף אריק הילסטד (מהלייבל KKV).

במאי השנה, ישראל הפציצה בעזה. ההפצצות האלו גבו את חייהם של 67 ילדים, קדמו לכך חודשים על גבי חודשים של התנכלות אלימה למתפללים במסגד "אל אקצא" ואיומים ממשיים לגירוש אנשים מבתיהם, כאשר הבולט ביניהם התקיים (ומתקיים עדיין) בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים. בהקשר הזה, אני מציעה לעקוב אחרי התאומים מונא ומוחמד אל־קורד, אשר לפני שנים השתלט מתנחל אמריקאי על חלק מבית הוריהם והם נאלצים לגור כך מאז. רצף האירועים הזה גרר תגובה נגדית של החמאס, אשר הזהיר כי באם לא יופסקו ההתנכלויות האלימות כלפי המתפללים במסגד, לא תהיה להם ברירה אלא לעבור לכלים כבדים יותר.

הפרויקט האחרון של הקולקטיב, Songs from April Blossom (EP Remixes), יצא ביוני השנה והוקדש לילדי עזה כמו גם לילדים מכל רחבי העולם המשלמים, לעיתים בחייהם, את המחיר על אלימות מכל סוג שהיא. הוא כולל בתוכו ארבעה רמיקסים לשירי ערש ושירי ילדים מהמסורת והתרבות הפלסטינית. השירים האלו יצאו במקור בשנת 1995 על קלטת תחת השם New Moon/ Qamar Abu Lila, ובשנת 2009 אורגנו השירים מחדש ויצאו כחלק מהאלבום April Blossom, גם הוא של רים בנא.

Checkpoint 303 מביאים את קולה של רים בנא למרכז מחד ומפיחים בו חיים מאידך, תוך שהם מאזנים בין התרפקות על אחד הקולות החשובים, המנחמים ומעוררי התקווה שהיו לתרבות הפלסטינית בעשורים האחרונים ובין הבאתו של אותו קול בדיוק לכדי קהל חדש באמצעות הסאונד האלקטרוני, המינימלי הייחודי להם. אך מטרתו העיקרית של הפרויקט אינה נשארת רק בהבאתם של בנא והקולקטיב לקהלים חדשים, אלא גם לעורר מודעות לכיבוש הבלתי חוקי של פלסטין הנעשה זה שנים על ידי מדינת ישראל ולמחיר הכבד שהוא גובה.

הפרויקט הזה משקף את הגישה העיקרית של Checkpoint 303, מוזיקה וסאונד כחלק מהמאבק בכיבוש כמו גם המאבק להעלאת מודעות ואת הרצון והחתירה לתקווה המביאה לשינוי. בעידן שבו אנו חיים, אפשר לערוך, למחוק, לגנוז, ולהסתיר מידע – מוזיקה, לעומת זאת, היא אל־מותית. לא משנה כמה ינסו, לא משנה כמה יצנזרו, תמיד יהיה מישהו שישתמש בה על מנת להקים את הסיפור לתחייה ולהעביר אותו לדורות הבאים.

Francisca Valenzuela – Último Baile & Castillo de Cristal

"טירת זכוכית" ו"ריקוד אחרון" הם שני הסינגלים האחרונים שהוציאה המוזיקאית הצ'יליאנית פרנסיסקה ולנצואלה. השניים מהווים בהתאמה חלק מטרילוגיה אשר תיכלל באלבומה החדש Vida Tan Buena שעתיד לצאת באפריל־מאי הקרובים. הם נכתבו, הולחנו ועובדו בשיתוף פעולה בין ולנצואלה עצמה למוזיקאית, המפיקה והזמרת הארגנטינאית קלאודיה בראנט. על ההפקה המוזיקלית יש גם שיתוף פעולה בין עלי סטון וסבסטיאן קריס.

אמנם יש חוט מקשר בין השירים, אך הם גם עומדים כל אחד בפני עצמו, לכל אחד תמה מילולית ומוזיקלית משלו. "Castillo de Cristal" עוסק בפגיעות האנושית, בפחד לצאת מאזור הנוחות ובשבריריות הקיומית. העיבוד המוזיקלי וההפקה של השיר, לעומת זאת, נותנים בדיוק את התחושה ההפוכה – כמו היה היקום דוחף אותנו להמשיך ללכת ולנפץ את טירת הזכוכית, גדולה ונוחה ככל שתהיה. אחרי הכל, עדיין מדובר בכלוב.

אם החלק הקודם בטרילוגיה עסק יותר בהישארות בעבר, בקושי לנפץ את הכלוב המנטלי המצוי באופן פרדוקסלי בתוכנו ומחוצה לנו, "Ultimo Baile" עוסק בלחיות את הרגע בצורה הכי טהורה שלו. הריקוד האחרון בשם השיר מתבטא בשורות כדוגמת "זה סוף העולם / נעבור אותו ביחד" הנאמרות בתחילת השיר, ו"הלילה נרקוד / כאילו היה זה הלילה האחרון" המגיעות בפזמון. ההפקה המוזיקלית של עלי סטון וסבסטיאן קריס גם היא לא משאירה מקום לספק – שילוב בין פופ, מוזיקה אלקטרונית ומקצב שנשען על שנים של מסורת מוזיקלית המתפרשת על פני אמריקה הלטינית כולה.

הטרילוגיה כולה נכתבה בזמן המגפה, מה שנותן לה מימד נוסף – חוסר הודאות הקולקטיבי אשר אילץ אותנו להתמודד לא רק עם מה שחשבנו שהוא האובדן של חיינו הקודמים, אלא גם ב"כאן ועכשיו" כי מי יודע מה יהיה מחר. החלק האחרון בטרילוגיה, "Salu", יצא בסמוך לכתיבת שורות אלו והוא כל כולו הכרת תודה, כמו גם חגיגה על כל הטוב והרע אשר נקרה בדרכינו, שכן השינוי, הן האישי והן הקולקטיבי, הוא בלתי נמנע. החלק השלישי הוא תזכורת שתמיד, אבל תמיד יש לנו לאן לצמוח – מעגל החיים־מוות־חיים.

Sinan – Dark Adaptation

Dark Adaptation, אשר יצא תחת הלייבל YOMO, הוא אלבום הבכורה של הדי־ג'יי, המוזיקאי, המפיק המוזיקלי ואיש הסאונד סינאן עבד־אלמועטי אשר חי ויוצר בחיפה. YOMO מעידים על עצמם כי השם מגיע מיפנית ויכול להיות מתורגם ל"כל כיוון" ואכן, בדומה לאג'נדה של הלייבל עצמו, גם Dark Adapation הוא מסע בין צלילים, תחושות רגשות ומקומות הן בנבכי הנפש והן בעולם האמיתי. אך זה לא הדבר היחיד אשר מבליט את האלבום הזה מעל אלבומים אחרים שיצאו השנה, או בשנים האחרונות – האלבום מספר סיפור, הטראקים בו עומדים כמובן בפני עצמם אך ישנו גם חוט מקשר ביניהם, מה שהופך את ההאזנה לו כמקשה אחת לבעלת חשיבות רבה.

לגוף זיכרון משלו. פעמים רבות הזיכרון הזה מקושר לחוויות רעות כדוגמת טראומות כאלו ואחרות, אך לכל דבר שני צדדים ואי אפשר להתעלם מהעובדה שהזיכרון הגופני קשור גם לחוויות טובות או כאלה שנראות לנו מובנות מאליהן כמו למשל התחושה של מגע הרוח על העור, של קרן שמש, של חול מדבר וים.

הקסם של האלבום מצוי ביכולת לקחת אותנו למסע שהוא גם חושי־חיצוני וגם פנימי. טראקים כדוגמת "Sands of Tantura" ו־"Cordoba" הם מאותם אלו שזורקים את הגוף למקום אחר. הם דורשים הפעלה של כל החושים, תוך שהם מפעילים תחילה את חוש השמיעה ולאט לאט מצטרפים אליו כל השאר, ובמקרה של "Sands of Tantura" לא רק זורקים את הגוף אלא גם זורקים את המאזין לחלק בהיסטוריה הקולקטיבית שאנחנו מסרבים להודות בו. יחד איתם, מגיעים טראקים כדוגמת "Over Thinker", "Higher Dimensions", ו־"Rabbit Hole" לוקחים את המאזין למסע שהוא פנימי יותר, כזה שהוא אינו חושי כי אם רגשי־אנרגטי. הטראקים האלו זורקים אותך למשהו שהוא אישי מחד וכללי מאידך – החוויה האנושית.

יותר מאשר כל דבר אחר ומעבר למובן מאליו בהיותו של האלבום קצבי ורקיד, הוא מבקש מאתנו לרדת למעמקים של הגוף והנשמה האינסטנקטיבים, אלו אשר יודעים לצפות לא רק את הקצב אלא גם להבין ממקום אינטואיטיבי את היותנו לא רק יצורים אינדיבידואלים כי אם גם חברתיים. במילים אחרות, הם מקבלים את עובדת היות האדם אינדיבידואל ביקום ובה בעת גם חלק בלתי נפרד ממנו.

Haya Zaatry – Alouli

"قالولي – They Told Me" הוא סנונית ראשונה מתוך אלבום הבכורה של המוזיקאית הנצרתית־פלסטינית הייא זעאתרי. עם יד על הלב, יציאתו של השיר והידיעה שיציאתו של האלבום הולכת וקרבה לוותה אצלי בשמחה גדולה ובתחושה שהנה, סוף כל סוף עומד לצאת אלבום שאני אישית מחכה לו כבר כמה שנים, מאז שמעתי אותה לראשונה עם השיר "Manakir" (מניקור). אל תטעו, זעאתרי לא ישבה חסרת מעש ולא נעלמה מהנוף המוזיקלי של האינדי הפלסטיני: היא יצרה שיתופי פעולה עם מוזיקאים ומוזיקאיות נוספים והוציאה EP יפהפה בשם Borders and Promises, אבל אלבום – יש לו קסם אחר.

"They Told Me" עוסק בפצעים: לא כאלה של הגוף, אלא כאלה של הנפש. אלו מתבטאים אמנם גם בצורה פיזית, אך המקור שלהם עמוק יותר ומעבר להיותם פצעים של הנפש, מדובר בפצעים שעוברים מדור לדור, מאבות אבותינו אלינו. קשה מאוד להתעלם מהעובדה כי זעאתרי אינה מדברת רק על פצעים אישיים־משפחתיים, אותם כולנו חווים ברמה כזה או אחרת כחלק מהחוויה האנושית, אלא גם ובעיקר על הפצע הלאומי הפלסטיני, אשר לא רק שהוא עובר בירושה מדור הנכבה לאלו שבאו אחריו, הוא ממשיך להיפתח, לדמם ולהעמיק מדי יום ביומו.

זעאתרי עוסקת בשיר הן בעבר המיוצג באופן בולט על ידי השורה "They've accepted the borders of this land", הן בתקווה של אלו שאמרו לה שהזמן ירפה הכל ("Tears will dry, and time will heal you") ובאיזשהו מקום בהווה ובעתיד גם יחד המתבטא בשורות: "We are the generation / That's holding those responsible / For the wounds bleeding in our souls / From our ancestors time / And we, we do not forget". לזכור ולעולם לא לשכוח, נשמע מוכר?

מבחינה מוזיקלית, השיר לוקח את המאזין למקום טקסי־רוחני ואותי באופן אישי הוא זרק היישר אל הלהקה הארגנטינאית Los Espiritus. על ההפקה המוזיקלית אחראית זעאתרי עצמה בשיתוף עם באשיר קאנג', אשר גם הקליט ומיקסס את השיר. ההאזנה הראשונית של השיר, זו המוקדשת למוזיקה יותר מאשר למילים, לוקחת את המאזין אל ראשית הבלוז, אל מעגלים על גדות הנהר, מעגלים בהם צעירים וזקנים כאחד יושבים ומקשיבים לזקנה שעיניה בורקות באופן השמור רק לצעירים מחד ומבטה למוד נסיון כיאה לאלו שעברו דבר או שניים בחיים מאידך. המעגל הזה, כולל בתוכו לא רק את הישישה היודעת־כל, כי אם גם דבר חשוב נוסף – את הילד או הילדה המחזיקים בתקווה ובידיעה פנימית שהם יהיו חלק מאותם שירפאו את הפצע, עבורם ועבור הדורות הבאים.

הבחירה של זעאתרי בלחן ובעיבוד שנשמעים יותר בלוזיים היא ודאי אינה מקרית ולמען האמת, אני יכולה לכתוב עוד ועוד על הקשר בין מאבקים למוזיקה ועל עובדת היותה של המוזיקה, לפחות עבורי, דרך לגילוי אמת פנימית, חברתית והיסטורית. נכון לכתיבת שורות אלה, אני חושבת שהכוח של השיר הן מבחינה מוזיקלית והן מבחינה מילולית מצוי באמונה כי במקום בו צמח כאב, יכולה לצמוח גם התקווה.

מוזמנות/ים להאזין לילי ורדי באתר הקצה

וואלק יש מצב שתעופ/י גם על אלו

  • גיאגיא ואיילו בבארבי. צילום: תומר גילת
    פוסט  

    ביקורות

    גיאגיא ואיילו השכיחו לרגע את הצרות שבחוץ

    הצמד השיקו את האלבום השני שלהם בבארבי החדש, מול קהל שמוכן להישבע להם אמונים

    ירדן אבני 08.03.2024
  • הלאדו נגרו. צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב
    פוסט  

    ביקורות

    הלאדו נגרו משייט בין הטבעי לדיגיטלי

    האלבום החדש של היוצר האמריקאי־לטיני ממזג בין הנפש העדינה שלו לסקרנות המוזיקלית שמניעה אותו

    ירדן אבני 28.02.2024
  • עמית בויום (Cherry Coloured). צילום: ניתאי לוי
    פוסט  

    ביקורות

    הדמיון האינסופי של Cherry Coloured

    היוצרת עמית בויום הוציאה את אחד מהאלבומים הישראליים הכי טובים שעדיין לא שמעתם

    ירדן אבני 20.02.2024