עשו לנו את החודש: פברואר 2021
The Hold Steady Live in London, צילום: תומר קופר

סיכומים

עשו לנו את החודש: פברואר 2021

שדרני ושדרניות הקצה עם מבחר מהמוזיקה שיצאה החודש

צוות הקצה 01.03.2021
style='direction: ltr'

ושוב אנחנו כאן כדי לסכם לכם ולכן את החודש החולף. פברואר החורפי הביא איתו גשמי ברכה מוזיקליים שלא פסקו. ואם נותרתם המומים אל מול השטף, שדרני ושדרניות הקצה יעשו לכם סדר עם הבחירות שלהם למוזיקה שהשאירה חותם וחיממה את הלב. מוזמנות/ים לקרוא ולהאזין.

ילי ורדי בוחרת:

Ruba Shamshoum – Sununu

בתחילת פברואר, שחררה רובא שמשום, זמרת ומוזיקאית פלסטינית אשר נולדה וגדלה בנצרת וכיום מתגוררת בלונדון, את השיר سنونو(sununu, סנונית) – סינגל ראשון (או סנונית ראשונה אם תרצו) מתוך אלבומה השני העתיד לצאת באפריל. ארבע שנים חלפו מאז האלבום הראשון ולפחות מבחינה מוזיקלית ניתן לומר שהציפייה משתלמת – דרים פופ, ג׳אז וקטע ראפ, עטופים בהבלחות אלקטרוניות, האופייניים מאוד ליצירתה של שמשום. את הסינגל הנוכחי הפיקה הזמרת, היוצרת, המפיקה והמועמדת לגראמי אלב לנז, שהפיקה גם את אלבומה הראשון של שמשום.

הבחירה בסנונית כדימוי ראשי אינה מקרית, שכן זו משתלבת בחן באיזון העדין שבין נשיות, חירות וחיבור לטבע, מוטיבים חוזרים ביצירותיה של שמשום. איזון לא יכול להתקיים מבלי שתהיה בו מורכבות, אל מול החיובי לכאורה חייב להיות גם שלילי. ואכן, הן השיר והן הקליפ המתלווה אליו, מייצגים את הדואליות שבסנונית, דואליות הקיימת גם בתוכנו אנו. הסנונית היא בעלת הרגלי נדידה מחד וקינון מאידך, הרגלים בלתי ניתנים לשבירה כמעט. בשילוב עם מעופה ושירתה משובבי הנפש, הסנונית היא סמל לצמיחה וללידה מחדש.

ולא רק את הצמיחה והלידה מסמלת הסנונית, אלא גם את הדרך. בשיר מופיעה המילה דרך לא מעט, על הטיותיה השונות, מעלה מספר שאלות בנוגע להמשך הדרך. הצרה היא שאלו שאלות שאין להן תשובה, לעולם לא ניתן לדעת. אך מה שבטוח – הסנונית במקרה הזה מבשרת על בואו של אלבום מעורר ציפייה ועניין.

מוזמנות/ים להאזין לילי ורדי באתר הקצה

נועה לוי בוחרת:

Erlend Apneseth Trio – Lokk

רועות צאן קוראות מרחוק, ספק זועקות ספק צוהלות, בעקבותיהן עולים ובאים ביטים אלקטרונים עמומים וכלי מיתר בפריטות מסולסלות. שלל הקולות והצלילים נסחפים למרקחת מעודנת ושופעת קצב. כך מתחיל הקטע הסוחף "Lokk" שיצא החודש ל־Erlend Apneseth Trio, בהובלתו של המוזיקאי והכנר הנורווגי Erland Apenseth. אפנסת' פועל בסצנת הפולק האלקטרו־אקוסטי בנורווגיה, ואלבומם החדש של הטריו צפוי לצאת בחודש הבא בלייבל הנורווגי Hubero.

הכלי העיקרי של אפנסת' הוא כינור הרדנגר, כלי מיתר נורווגי עתיק. לצדו בטריו נמצאים גיטריסט ופרקשניסט המנגנים על כלי פריטה והקשה מסורתיים ועכשוויים. הקטע "Lokk" מזמין לריקוד שבטי מודרני. המסורת כאן מיוצגת על ידי כלי נגינה עתיקים הייחודיים לאזור, לצד דגימות של קולות שנלקחו מארכיון הקלטות, במקרה הזה הקלטה אותנטית של רועות צאן בשדה. באלבומיהם הקודמים חשף הטריו שימוש וירטואוזי במגוון כלי נגינה, ספוקן וורד והקלטות שטח, לצד לחנים ומוטיבים מודרניים, כאשר הכל תחת אווירה קסומה ומסתורית. האזנה ל־Lokk מבטיחה שיש להם עוד מה להציע מהחומר הקסום והמסתורי הזה.

Colleen – Gazing at Taurus – Santa Eulalia

בלילה בהיר אחד הצליחה המוזיקאית ילידת צרפת Cécile Schott, הפועלת תחת השם Colleen, לצפות במערכת כוכבי טאורוס בשמים. מראה זה אמנם לא חזר על עצמו, אבל היא כן זכתה לראות מדי יום את הפסל Santa Eulalia ניצב גבוה מעל הקתדרלה הסמוכה, מה שהעניק לה תחושת בטחון וחוסן.

ארבע השנים שחלפו מאז אלבומה האחרון היו עמוסות וטעונות עבורה: היא החלימה ממחלה ארוכה, התפרצה מגפת הקורונה שהביאה איתה סגר ארוך בצפון ספרד, שם חיה אז עם בן זוגה המקומי, ממנו נפרדה בהמשך ועברה למעונה החדש בברצלונה. את אותן חוויות כואבות ומורכבות, כמו גם את תהליך הריפוי, היא הכניסה לאלבומה השביעי The Tunnel And The Clearing אשר עתיד לצאת במאי. השיר הראשון מתוכו, אשר שמו מאזכר את המפגש של קולין עם טאורוס ועם אולליה הקדושה, יצא בתחילת החודש.

קולין משוטטת בין שכבות אמביינט וביטים רכים ועדינים כקצב פעימות לב מאופקות. מושפעת ממוזיקה ג'מייקנית ואפריקאית, בה הציוד האנלוגי מתומצת ומינימלי, היא הגבילה את עצמה לכלים שיתרמו סאונד מחשמל במידה, אך גם כזה שמאפשר מרחב אקוסטי רך. קולה עוטף הכל ברכות כשהיא שרה־מדקלמת בהברות קצובות ומונוטוניות. אחרי שני עשורים של פעילות, היא מוכיחה גם כאן את השליטה ואת הדיוק שלה בבחירת הצלילים שירכיבו את האווירה הנכונה ויתמכו במילים ובניסוח המוקפד: "…הזמן מטפטף לו מבעד לעצמותיי בטיפות איטיות של עצבות, רציתי לראות שוב את טאורוס, כמו בשנה שעברה, מתוח מעל כיפת הקתדרלה… אקטוף את שמי קבוצת הכוכבים ואכרוך כשמיכה סביב נשמתי… סנטה אוללייה". 

מוזמנות/ים להאזין למוזיקה בהגשת נועה לוי בתוכנית "קטיפה כחולה", מדי יום חמישי בשעה 19:00

תומר קופר בוחר:

The Hold Steady – Open Door Policy

אלבום האולפן השמיני של The Hold Steady שיצא החודש שונה לחלוטין מכל מה שהלהקה עשתה לפניו. הוא הרבה יותר Mellow ממה שהיינו רגילים מהלהקה, פחות הכסאח החשמלי של ההמנונים והשירים מפוצצי־החשמל מן העבר. המלודיות והריפים באלבום הנוכחי מביאים עימם משהו חדש ועמוק שמגיע עד לשכבת הבסיס של השירים, ומשתלבים היטב עם המילים אותן הם מלווים. התוצאה היא חיבור נהדר של המוזיקה המתונה יותר יחד עם הליריקה הנפלאה של קרייג פין.

כמו בטרילוגיית אלבומי הסולו האחרונה של קרייג פין (שהפיק ג'וש קאופמן, שעבד גם על Open Door Policy), גם באלבום הזה יש משהו אפלולי וקודר יותר מכל האלבומים שקדמו לו. לפעמים האפלוליות בולטת מאוד ולפעמים קצת מסתתרת מתחת לכמה ריפים מדליקים או לשינויי מקצב יפים. במקום המסיבות והעוצמה החשמלית של העבר, יש פה יותר מחשבות ומבט אחורה.

נראה שהשינוי באלבום מבטא תהליך התבגרות שעברה הלהקה. חברי ההולד סטדי כבר מגרדים כמעט 20 שנות פעילות ונראה כי הם נמצאים במקום בשל יותר. ואכן, Open Door Policy הוא מבחינתי האלבום המגובש והמהודק ביותר של הלהקה מאז Boys & Girls In America שיצא בשנת 2006. השירים באלבום יוצרים מקשה אחת אחידה ומתאפיינים באווירה כללית ברורה. למעשה, אפשר להגיד שהאלבום הנוכחי הוא האנטי־תזה של Boys & Girls, אלבום שהיה (ועודנו) מסיבה אחת ענקית וצעירה. בהקשר הזה, Open Foor Policy הוא מבחינתי הבוקר שאחרי. ה־Hangover אחרי המסיבות והכאבים הצעירים של אז. ההתעוררות לעולם האמיתי, הבוגר והלא פחות כואב, שבכל זאת מלווה גם בלא מעט רגעים יפים.

הפתיחה הנהדרת של "The Feelers" מרמזת על האווירה הכללית, כשרק הקול של קרייג פותח את האלבום, בודד, לפני שהמוזיקה של הלהקה מצטרפת ויוצרת אווירה דרמטית, מלווה בצלילים שעוטפים אותה. המוזיקה כבר משתלטת ותופסת יותר ב־"Spices", שכמו הרבה רצועות שיגיעו אחריו, מראה את השינוי בליריקה ובסיפורים. הבעיות והכאבים של צעירים בני 20, בהם עסקה הלהקה באלבומיה הראשונים, הוחלפו כאן בנושאים כמו בריאות נפשית, דיכאון ועניינים יותר קודרים.

שיר נוסף שהתחברתי אליו מאוד בהאזנות ראשונות הוא "Me & Magdalena", ששמו יכול להגיע מהשיר בעל אותו השם של ה־Monkees, אבל יכול גם להיות רפרנס לדמויות ב־"Romance In Durango" של בוב דילן. בצד המוזיקלי, "Unpleasent Breakfast", שלקח לי כמה האזנות להתרגל אליו, הפך לאחד המועדפים עליי באלבום. הסיום מגיע עם שיר קטן העונה לשם "Hanover Camera", שהוא בעיניי אמנם שיר הסיום הכי חלש בדיסקוגרפיה של ההולד סטדי מבחינה מוזיקלית, אבל האיטיות האפרורית שלו דווקא מתאימה לסיפורים החדשים של הלהקה ולדמויות בתוכם.

לקראת סוף השיר מגיעה אחת השורות החזקות באלבום כולו – "At certain speeds we all feel insecure". ובאמת, לאחר שהורידו את הרגל מהדוושה ונשארו עם פחות גיטרות מרסקות והמנונים, ההולד סטדי, בניגוד לדמויות עליהן הם שרים באלבום, משדרים בטחון עצמי ובשלות. יותר מאי פעם נראה כי מדובר בלהקה מגובשת, עם יצירה בוגרת ושלמה המייצגת היטב את המקום שבו הם נמצאים כרגע. באלבום הזה הם כבר לא נותנים בראש, אלא מזמינים אותך במקום זאת להיכנס לתוכו, עם דלת פתוחה למחשבות, לסיפורים ולזיכרונות של ההולד סטדי מודל 2021.

להאזנה לספיישל סוקר קריירה על ההולד סטדי ששידרתי לכבוד יציאת האלבום החדש:

21.2.2021
מוזמנות/ים להאזין למוזיקה בהגשת תומר קופר בתוכנית "הרמוניה דרומית", מדי יום ראשון בשעה 10:00

הדי דנגור ישכר בוחרת:

Celeste – Not Your Muse

האלבום החדש של Celeste שנקרא Not Your Muse יצא בסוף ינואר והתחבב עלי מיד. זהו אלבום כפול המכיל 22 קטעים. אל Celeste התוודעתי בשנה שעברה כשהוציאה סינגל בשם I Can See The Change אותו הפיק Finneas O'Connell, אחיה של בילי אייליש בעל מגע הקסם. כששמעתי את השיר בפעם הראשונה לא יכולתי להאמין שמדובר בשיר חדש. סלסט הפתיעה אותי עם איכויות הוינטג' בקול ובסגנון שלה, מושפעת מבילי הולידיי, ארית'ה פרנקלין, איימי וויינהאוס ואפילו אדל, ובכל זאת נשארת ייחודית וחד־פעמית.

השיר זכה להייפ גדול והושמע המון בצמידות למחאת Black Lives Matter כשהמילים תומכות במסר. סלסט בת 27, היא בת לאמא בריטית ולאבא יליד ג'מייקה. 2020 היתה אמורה להיות השנה שלה, כוכבת עולה, הבטחה, תאריכים מלאים למסע הופעות, שם חם בכל מצעד. ואז קורונה. ואז שקט. זמני. פצצת הכישרון הזאת הייתה טעונה בכל טוב שהיה חייב לצאת לאוויר ואלבום הבכורה שלה לא איחר לבוא.

Not Your Muse רק בן חודש, וכבר מממש את ההבטחה הטמונה בו. החל מהשיר הראשון "Ideal Woman" היא כובשת עם הקול החם, הקטיפתי והסמיך שלה, וממשיכה כך לאורך האלבום כולו. היא שרה R&B וסול מעושן בצורה של מספרת סיפורים מכשפת. קטעים רבים מהאלבום שבו אותי, אבל אציין כרגע רק את "Some Goodbyes Come With Hellos" שממש עצר לי את הנשימה, ואפציר בכם לשמוע את האלבום כולו. אלבום נפלא, מריר־מתוק שמשאיר טעם של עוד.

מוזמנות/ים להאזין למוזיקה בעריכת הדי דנגור ישכר ברצועת "בקצה היום" המשודרת מדי יום ראשון בשעה 21:00

וואלק יש מצב שתעופ/י גם על אלו

  • פוסט  

    ביקורות

    השירים החדשים שעשו את השבוע

    19 סינגלים טריים שיצאו בשבוע האחרון בזירה המקומית

    אלפרד כהן 13.09.2021
  • עידו שדה, צילום: רונן גולדמן
    פוסט  

    מאמרים

    הקצה של עידו שדה

    על הדואט שמחבר בין פריז לתל אביב והופעה בלתי נשכחת של ג'וני מיטשל: העורך האורח של השבוע משתף

    צוות "הקצה שלי" 10.09.2021
  • פוסט  

    ביקורות

    השירים החדשים שעשו את השבוע

    15 סינגלים טריים שיצאו בשבוע האחרון בזירה המקומית

    אלפרד כהן 06.09.2021