בקיץ של 2019 התחלתי לערוך ולשדר את "נקודת חן" ברדיו הקצה אחרי שנות נדודים מקול הקמפוס זצ"ל. אחת לשבועיים בימי ראשון אני מארחת בתוכנית יוצרים מקומיים לריאיון באולפן והשמעת המוזיקה שלהם (ושל אחרים). בחודש מרץ האחרון העולם עבר כמובן למוד קורונה והאירוחים של התוכנית עברו מהאולפן לשלט רחוק. זה היה מאתגר יותר ושונה ואני מייחלת ליום שבו אחזור לארח באולפן הנעים של הקצה, כשהיוצרים והיוצרות נמצאים פיזית מולי.
אבל פיזית או מרחוק, המוזיקה תמיד הייתה שם קרובה וסיום שנה זה זמן טוב לכתוב עליה. על זו שקשורה ישירות למי שהתארחו בתוכניות לאורכה של 2020, וגם כאלו שלא. מצטרפות אליי לסיכום השנה הטקסטואלי של "נקודת חן" תמר וגל, המפיקות של התוכנית. בתקווה שכולנו נחזור להפקה, שידור ואירוח באולפן החי במהלך 2021.
תמר חזנובסקי על האלבום "Light Sleeper" של רונה קינן:
רונה קינן שחררה אלבום חדש בהפתעה. בלי אף טיזר או רמיזה קטנה, בוקר בהיר אחד מצאתי את עצמי עם המתנה הגדולה של התקופה האחרונה, וזאת מתנה משובחת בהחלט! האלבום נקרא Light Sleeper והוא כולל בתוכו עשרה שירים, כולם בשפה האנגלית. את המילים והלחנים כתבה קינן, מלבד השיר "Love Me Or Leave Me" שהוא גרסת כיסוי נהדרת המבוססת על הביצוע של נינה סימון. גם בשפה האנגלית, שאינה זרה לקינן, הכתיבה שלה נותרת אותנטית וכנה, והיא שרה נפלא, ללא מאמץ או מניירות.
קינן לא מפחדת להיכנס למחוזות חדשים עם נגיעות אלקטרוניות, אותן ניתן לשמוע למשל בשיר "Your Perfume" המצוין. למרות המקצב המהיר של האלבום, רונה המלנכולית, המוכרת לנו מאלבומים קודמים, עדיין בוקעת לה מתוך השירים. כך למשל בשיר "4AM" הפותח את האלבום ומספר לנו על המחשבות, המצוקות והייסורים המתעוררים לפנות בוקר.
בשיר הנושא של האלבום מתארת קינן במילים החכמות והמדויקות שלה תחושת זרות עמוקה. כל־כך עמוקה עד שהיא מרגישה תיירת בתוך הראש של עצמה. הפזמון "I Don't Want to Be a Tourist Anymore", הוא מעין תפילה, או מנטרה, שמשתלבת עם מלודיה שמדגישה את תחושת הזרות האיומה והבלתי פוסקת. השיר היפנט אותי ומצאתי אותו מתנגן שוב ושוב באוזניות שלי.
את האלבום חותמת קינן עם השיר "Earthquake", שהוא הגרסה האנגלית המוקדמת והעוצמתית לשיר "מבול" מאלבום הבכורה שלה. שמעתי את הגרסה הזו לא מעט בעבר, אבל השנים שעברו וההתבגרות שלי ושל השיר, הפכו אותה לקסומה ומשמעותית עוד יותר עבורי.
גל כץ על האלבום "שנת החתול" של קיקי מלינקי:
בזמן ששנת 2020 מסתמנת כשנת נגיף הקורונה, יסמין רביב, הלא היא קיקי מלינקי, מתייגת אותה כשנת החתול, או לפחות את האלבום האחרון שהוציאה.
בשלוש השנים האחרונות שחררה יסמין לא מעט EP's קטנים ואישיים, רובם תחת השם קיקי מלינקי וחלקם כחלק מההרכב תרה. הכישרון של יסמין בולט כבר מהאזנה ראשונה לכל אחד מהריליסים שלה. השירים מדויקים וחשופים, וגם כאשר היא שרה על לב שבור, היא עושה זאת ללא דרמות מיותרות. למאגר נכבד של ריליסים הצטרף ממש לאחרונה האלבום שנת החתול, שנוצר תחת השם והלהקה של קיקי מלינקי, אשר חברים בה אביב יונאי, עומרי שני, חן הר אבן והמפיק גל פטל. הוצאה שכבר הספיקה להגיע למקום ה־56 במצעד אלבומי השנה של הקצה.
שנת החתול הוא האלבום הבוגר והמדויק ביותר שלה עד כה. הוא מכיל 15 שירים שנפרשים על־פני 34 דקות בסך הכל. זמן קצר שבתוכו מזוקקות חוויוית הפרידה ותחושות קנאה וגעגוע, שהן עוצמתיות וכואבות כשם שהן פשוטות ומעוררות הזדהות.
"אופניים" למשל, מהסינגלים הראשונים שיצאו מהאלבום, הוא כמעט המנון לכל מי שהרגישה אי פעם שונה, גם כשנכנסה כבר לקבוצת השונים בעולם. מה נשאר מכאן? "כנראה שאני היחידה בכל העיר / שלא זוכרת איך לרכב על אופניים". רכיבה על אופניים עשויה להצטייר כדבר כה טיפשי. קעקועים? שיער צבוע? מי מייחס חשיבות לדברים האלו? זה אולי מה שאנחנו נוהגים לומר. אבל יסמין מצביעה על התחושה הזו בלי להתבייש או להתנצל, ואומרת בראש מורם שזה באמת לא קל, וזה מביך ולא נעים.
שיר נוסף ובולט מהאלבום הוא "עומרי", לעומרי יש מישהי חדשה, משפט שאני הודיתי בו בקול רם רק בפני החברים הקרובים ביותר שלי. וככה השיר יוצא לאוויר העולם, כאילו הוא לא ריסק את הלב כשנכתב לראשונה.
"אופניים" למשל, מהסינגלים הראשונים שיצאו מהאלבום, הוא כמעט המנון לכל מי שהרגישה אי פעם שונה, גם אחרי שנכנסה והתקבלה כבר לקבוצת השונים בעולם. מה נשאר מכאן? "כנראה שאני היחידה בכל העיר / שלא זוכרת איך לרכב על אופניים". רכיבה על אופניים עשויה להצטייר כדבר כה טיפשי. קעקועים? שיער צבוע? מי מייחס חשיבות לדברים האלו? זה אולי מה שאנחנו נוהגים לומר. אבל יסמין מצביעה על התחושה הזו מבלי להתבייש או להתנצל, ואומרת בראש מורם שזה באמת לא קל, וזה מביך ולא נעים. בינתיים השיר רכב בלי גלגלי עזר הישר למקום ה־38 בשירי השנה במצעד הקצה!
שיר נוסף ובולט מהאלבום הוא "עומרי", כאשר המשפט "לעומרי יש מישהי חדשה" מתוכו, הוא אחד שהודיתי בו בקול רם רק בפני החברים הקרובים ביותר שלי. וככה השיר יוצא לאוויר העולם, כאילו הוא לא ריסק את הלב כשנכתב לראשונה. בתחילת החודש הנוכחי, הוציאה יסמין את ה־EP החרציות פורחות גם בתל אביב תחת השם קיקי מלינקי, בו שיתפה פעולה עם ניר מטרסו. מדובר ב־EP באווירת לואו־פיי חורפית במיוחד. אחד השירים הבולטים בו הוא "קוביד 28", שמדבר על התחושה המוזרה של לחגוג יום־הולדת בזמן שמשתוללת בחוץ מגפה עולמית.
האלבום הכל כך יפה הזה, שמרגיש כמו נקודת אור בימי החושך שעוברים עלינו, לא זכה להשקה מפוארת כמו שבטח תוכננה לו. אבל אולי הפעם זה יצא לטובה. כשהאלבום כל כך אינטימי וגם המרחק בין האוזניות לספוטיפיי מרגיש חשוף מדיי, מתבקש לצרוך אותו די לבד, להעמיק בתוכן ולהתמסר למנגינה הממכרת.
האזינו לאירוח של קיקי מלינקי ב"נקודת חן" ברדיו הקצה וצפו באקורדים של השירים "אופניים" ו"די" בספר האקורדים האלטרנטיבי.
חן ליטבק מנסה לסכם:
הרבה אמנים הוציאו דברים מעניינים בשנה האחרונה, וחלק מהם הספקתי לארח בתוכנית. כל אירוח מבחינתי הוא סיכום והצבעת מצעד אישית שאני עושה אחת לכמה שבועות, הרבה לפני עונת הסיכומים. בכל מקרה, מה שאני מנסה להגיד זה שאני לא אחזור על עצמי, ואת האירוחים שהיו אפשר לשמוע כאן באתר ובא לי דווקא לנצל את הסיכום שנה כדי לדבר על השירים הבודדים – אלו שעדיין לא יצאו במסגרת אלבום או יצירה אחת גדולה.
רם אוריון וזיו בראשי – אין אותי
עברו יותר מדי שנים מאז שרם אוריון שחרר חומרים חדשים לאוויר המרשתת. "אין אותי" הוא סינגל שני מתוך שלושה שיצאו במהלך 2020 (לצד "הטנק", עם עמיר לב ו"ויפקס" שאת מילותיו כתבה הילה רוח). השילוב בין רם וזיו (שהוציאה השנה גם את השיר "שמש גדולה") יצר שיר קיץ מרענן וממכר, שמפעם לפעם ניסיתי להבין אם כיף לי יותר לשיר את הפזמון או את הבית. מי ניצח? עדיין לא החלטתי. השיר גם יכול להצטרף לשלישיה נוספת – הפעם של שירים שקוראים להם "אין אותי"! בנוסף לרם וזיו, גם רועי חרמון וגם אקו הוציאו השנה שירים עם אותו השם. מה זה אומר עליהם? מה זה אומר עלינו? אני לא יודעת, אין אותי.
סתו בן שחר – אותו דבר
מכירים את זה שאתם רואים מישהו כל הזמן? בכל מקום? אז ככה זה היה עם סתו בן שחר. על כיסא התופים של חיה מילר, המסך הלבן, שלום גד, הילה רוח, אנטיגונה רקס ועוד ועוד. הייתה תקופה שלכל הופעה שהלכתי הוא היה שם, בפאתי הבמה, מאחורי התופים או המיקרופון המתחבא נותן קולות. בשנת 2020 סתו הבשיל לפלס את הדרך לפרונט והוציא שיר סולו ראשון. בקליפ שמלווה את השיר, אפשר לראות גרסאות שונות של סתו המתופף, מחליף בין התלבושות של ההרכבים עמם ניגן (שהוזכרו פה לפני רגע), עדות להשפעות הוויזואליות של ההרכבים והמוזיקאים איתם הוא עבד. שומעים ומזהים את ההשפעות הללו בכל האזנה, אבל זה ממש לא אותו הדבר.
אבישג כהן רודריגס – סיגריה
אני לא ממש מסתירה את החיבה שלי למילה העברית. אז כשמוזיקאית שאני אוהבת מאוד מחליטה לשחרר לראשונה שיר בעברית זה משמח אותי מאוד. כמו סתו, גם אבישג כהן רודריגס נהגה להתחבא על הבמה. נכון, גיטרה היא כלי שנמצא יותר בפרונט מהתופים, אבל אבישג יודעת להתחבא. אם זה בדואו שלה ושל מיה פרי "לילה", איתו נהגו להופיע על במה חשוכה, או כשהייתה הגיטריסטית של רייסקינדר ונהגה להפנות את הגב לקהל תוך כדי נגינה.
"סיגריה" שוחרר בלייבל "גרזן רקורדס" המקומי, בזמן שברקע של הקליפ לשיר נמצאת ניו־יורק, הבית הנוכחי של אבישג מעבר לים. בשיר עצמו אפשר לשמוע הרבה שוגייז חלומי, עם חיבור נפלא והרמוני בין הכלים לשירה, המלודיה והקולות. אני אוהבת את הסאבטקסט של השיר, שעטוף במוזיקה מושכת ומכיל משהו יותר עמוק ועוצמתי. בנוסף להכל, אבישג גם תרמה מכישוריה לאריזה המוזיקלית של "נקודת חן", שניתן לשמוע בפתיחת כל תוכנית, משהו שתמיד מעלה בי חיוך.
אביב מארק והמפשעות – לילה של רוק טיפתי
כאן יש סיפור מרגש שאפשר לקרוא עליו יותר לעומק בפוסט של אביב מארק, אבל אנחנו נתמקד במוזיקה. אחרי 16 שנים, קיבלנו מאביב שיר חדש (שהגיע למקום התשיעי במצעד שירי השנה של הקצה!). איך הוא נולד? עם מילים שהתחילו מפוסט בפייסבוק בחודש מאי, כאשר למחרת השיר כבר הולחן ע"י להקת המפשעות. בחודשים לאחר מכן הוא עבר עיבוד והפקה ואז יצא לאוויר העולם בספטמבר, בליווי קליפ המתעד את חודשי ההיריון והלידה המהירה שלו. השיר מספר לנו את הזווית האישית של אביב בתוך כל השנה המטורללת הזאת. כל זה בליווי המוזיקלי והקולי של המפשעות, שידעו לעטוף אותו בחום, אהבה ובחספוס שהוא היה צריך. המפשעות בעצמם שחררו השנה את השיר "ישראל היום" וראוי מאוד להזכיר גם את "פינת הדמעות" (בהפקתו של שוזין), שיר שלהם שיצא ממש בסוף 2019 ובשל כך נפל בין כיסאות הסיכומים.
כוכבת על – סבלנות
טוב, סיפור מצחיק – ביום ששמעתי לראשונה את "סבלנות", מה שתפס לי את האוזן היה הדימיון בשורה הראשונה של השיר והמלודיה שמלווה אותה, לשורה הראשונה בשיר "זה כל הקסם" (נמרוד לב ואורלי פרל, זוכרים?). איזה דימיון בדיוק? של תחושה רומנטית, שיר גדול, אלמותי, שמעביר הרבה רגשות. אחרי ההאזנה אליו הלכתי לחברות והושבתי אותן לשמוע גם ולהגיד איזה שיר זה מזכיר להן. חלקן זיהו מיד וצחקנו תוך כדי שהשיר קיבל אולי גוון קצת קליל מהרפרנס המבדח.
אחרי שהשורה הראשונה עברה ונפרדתי מהחברות, המשכתי ושמעתי אותו לבד עוד פעם, שוב ושוב, עד שבסוף התאהבתי בו בצורה רצינית. הטקסט כל כך אישי ועם זאת מעורר הזדהות. למרות שהשיר נכתב לפני שידענו מה זה "קורונה", הפזמון (הממכר) שלו מקבל משמעות אפילו גדולה יותר בהתאם לתקופה והשנה בהן הוא יצא:
"והחיים ממשיכים / ויש עוד מלחמה / רק לא ימים ריקים / החודש יש עבודה / ורחובות הומים / וטלוויזיה דולקת / ומעשנים סמים / ומחכים מול הדלת ו"
מילים ופזמון שחברי הלהקה כנראה לא חשבו עד כמה יהיו רלוונטיים למאזינים במהלך 2020, וזה הופך את השיר לעוצמתי יותר. כוכבת על הם צמד מוזיקאים מוכשרים בטירוף (יובל וילנר ומתי גלעד) שמנגנים עם כמות מטורפת של הרכבים ומוזיקאים שאם אתחיל לציין אותם זה באמת לא ייגמר. הם הוציאו לפני שנתיים EP ספונטני וקצת שטותי (מזכיר קצת את יוני בלוך על ספידים) שזכה לתגובות נלהבות (כולל של גל כץ כאן!), והחודש הוציאו את אלבום הבכורה הרשמי. נכון, ציינתי בתחילת הטקסט שיהיו פה רק שירים בודדים, אבל כשכתבתי על השיר הוא באמת היה בודד ומאז האלבום פתאום יצא. אבל גם כשהוא בתוך בית לצד רצועות אחרות, לא רציתי לוותר עליו כשיר בודד. כפי שהוא הגיע אליי בהאזנות הראשונות.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
