קטן ועצום במקביל: 25 שנה לפעם בחיים של עמיר לב
עטיפת האלבום "פעם בחיים" של עמיר לב

מאמרים

קטן ועצום במקביל: 25 שנה לפעם בחיים של עמיר לב

האלבום השלישי של עמיר לב מכיל את גרעין הקסם של היצירה שלו

ירדן אבני 10.03.2023

לעמיר לב יש המון סיפורים. הם עולים בעמוד הפייסבוק שלו, בפוסט עם סימן "עוד" שמרמז על טקסט ארוך ומפורט שבסופו יגיע שיר; הם מסופרים בהופעות שבהן הוא מחליט להפר את הדממה שבין השירים ולספק את הקהל עם אנקדוטה קסומה; הם חבויים בתוך השירים הרזים שלו, עולם שלם בין מילים בודדות. בכל אחד מהם יש דמויות בעלות שם שנצרב במוח, פרטים ספציפיים על בגד שנלבש, אוכל שנאכל, משקה שנשתה, ומקום ששקק חיים. חיים זה הדבר היחיד שקורה בשירים של לב, ולא הרבה מעבר לכך – מדובר בגרעין הבסיסי לקסם החמקמק שמתחולל במהלכם. 

לפתור את הפאזל

כשאנחנו חוגגים 25 שנה ל־פעם בחיים, האלבום השלישי שלו שיצא באפריל 1998 ובוצע מתחילתו ועד סופו בהופעה מיוחדת בשבוע שעבר בבארבי, אנחנו חוגגים 25 שנה לקסם הזה. הסיפורים והכשרון היו שם כבר כשפרץ לחיינו באלבום הקודם ב־1995: הטקסטים המעורפלים והקול הצרוד שהגיש אותם השתלבו בקלות באפלה האורבנית של תל אביב, בתוך סצינת רוק אלטרנטיבי רועשת וגועשת, מלאה בלהקות שאלפי נערים אבודים מצאו בהם נחמה וזהות. העיבודים הרכים והעמוקים של אמיר צורף מעידים כמה השירים של פעם בחיים כיוונו להיות בדיוק ההפך מהרעש הזה. את הזוגיות מלאת האהבה שחווה באותה תקופה תרגם לב לטקסטים שבוחנים את כל מה שלא קורה בשיר רוק ממוצע. המוזיקה שלו הפסיקה להרגיש רדופה ומבולבלת, ושיאי הרגש שלה הגיעו דווקא ברגעים שבהם הוא הצליח לפתור את הפאזל של החיים שלו.

אני זוכר שהאזנתי בתור נער ל"כחול וירוק", וכל מה שיכולתי לשמוע היה בעיקר היחסים המורכבים של לב עם אמא שלו, את האופן שבו הם מתרחקים מהציפיות ומהרצונות שלהם אחד מהשנייה. היום אני מבין יותר את ההתרגשות של אדם בשנות העשרים לחייו שמגלה לראשונה את האמת המופלאה שטמונה בקלישאות של החיים. פתאום, אני לא מצליח שלא להתרגש מהתובנה המפוכחת שמגיעה עם הפזמון: האהבה הבלתי ניתנת לערעור בין אם לילד לא רק שייכת לעבר, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלנו בהווה, בדרך להיות בני זוג והורים בעצמנו בעתיד. זאת הארה כמעט מובנת מאליה, אבל היא ממלאת ומציפה את הרגשות דרך כל מילה שלב כותב – הוא מוצא אותה אפילו בצבעים של עטיפות הממתק שהיה מקבל כילד, שהונצחו דרך כותרת השיר. 

רומנטיקה ועצב

רגעי אנושיות כאלו הופכים את פעם בחיים לדבר הכי קרוב ליצירה נגישה שלב הוציא אי פעם. הוא עדיין לא מקיף את ההגשה המדוקלמת והנמוכה שלו בלחנים רפיטטיביים ומאתגרים שיגיעו באלבומים עתידיים, וגם הרגעים המלנכוליים והכבדים ביותר כאן מכוונים לספק את המאזין: הקול שלו מעולם לא נשמע צבעוני ונעים יותר מבפזמונים של "כחול וירוק" או "ערב ראש השנה", והגיטרה שלו מעולם לא נהגה בהילוך גבוה יותר כמו ב"עננים שחורים" וב"מחכה". לא סתם השיר היפה ביותר ממנו ("קרוב שאי אפשר לזוז") והשיר ההמנוני ביותר ממנו ("פעם בחיים") הם שירי אהבה – באלבום שהרקע להקלטתו הוא סיפור אהבה, השירים האלו משמשים כמפגש בין המכנה המשותף הרחב הזה לנקודת המבט הייחודית של לב, פיתיון שמושך אותך אל תוך העולם הפנימי המהפנט של היוצר. 

"עם השפתיים שנישקו אותי / היא תגיד / 'יום עצוב'" הוא שר בראשון מבין שני השירים. במשפט אחד לב מפרק את מערכת היחסים שלו לחלקים באמצעות סיטואציה שמציגה איזון מעניין. בצד אחד של המשפט יש רומנטיקה קטנה, בצד השני עצב גדול, ושני המרכיבים האלו חיים בשלום בכל שיר אהבה שכתב מאז, מצמצמים ומרחיבים אחד את השני לנצח. זה קורה גם ב"פעם בחיים", אפילו יותר קטן ועצום במקביל. זה שיר שמלא ברגעים קטנים, היד שלה נוגעת בגב שלו, הפרחים שהוא קונה לה, הגדר, הבית, הכביש – כל אלו הם פרטים שמרגישים סתמיים עד שהוא שר על הפעם המדוברת בפזמון. 

לב ישיר על עוד הרבה פעמים בחיים. זה מה שהוא יודע לעשות, לבודד רגע קטן כדי לבטא רגש גדול. אפשר לראות כיצד הזרע שניטע באלבום הזה ממשיך לצמוח ולהתבטא בדרכים שונות לכל אורך המשך הקריירה שלו. אפשר להרגיש אותו אפילו בשנים האחרונות, כשהטקסטים שלו הצטמצמו לכדי מינימליזם מוחלט. "השרשרת", אחד מהשירים הטובים ביותר מתוך אלבומו האחרון רומה, הרגיש מאוד בבית כשלב בחר לבצע אותו בהדרן בשבוע שעבר. חוט דק נקשר על הבמה בין הסיפורים הישנים של האלבום לבין רשימת הדמויות שלב מתאר בשיטתיות בשירו החדש יותר, כל שם מרחיב יותר את מארג האנושיות המרגש שהוא טווה כבר כמעט שלושים שנה.

עוד מעט החורף יתחיל

הפרק הבא בחייו של עמיר לב מצא אותו כותב בצל התמודדות עם אירועי היום שהפכו אט אט לבלתי אפשריים. לפעמים אני מאושר מ־2004 מרגיש היום כמו תיעוד מדהים של המנטליות הישראלית בתקופת האינתיפאדה השנייה, הכל כאן התייחס כבר ב־2009 לסוגיות המושפעות באופן ישיר מממשל נתניהו הטרי, ותחושות הזרות והניתוק שעולות בנוגע בדרכון לעד ייקשרו בעיניי לתקופת צוק איתן. "עננים שחורים", במובן מסוים, מהווה גרעין ראשוני נוסף שילווה את לב לאורך האלבומים האלו – האיזון שפיתח בין הפוליטי לאישי.

"עוד מעט תהיה מלחמה" הפכה לקריאה אייקונית, דאגה ישראלית אולטימטיבית מהתקופה שבה צריך לכופף את הראש ולשרוד וכבר לא צריך לתהות אם תקרה, אלא מתי היא תגיע. מיד אחריה הוא שר "את ואני / את ואני", משעין את כל המשקל הרגשי של השיר על החיים עצמם, על מה שחשוב באמת. כשהוא ביצע את השיר בבארבי, כשבחוץ מאות אלפי ישראלים מפגינים ברחובות, אפשר היה לראות אותו מתאמץ להגיד "יהיה טוב" מתוך רעש הגיטרות המנסרות – דווקא בתקופה של אפלה מאיימת, לב יודע שהתקווה שנמצאת בשירים שלו היא הכרחית יותר מתמיד.

מוזמנות/ים לעקוב אחרי ירדן אבני בעמוד הפייסבוק והאינסטגרם, ולהאזין לתוכנית הכל בבת אחת בימי ראשון ב־13:00

וואלק יש מצב שתעופ/י גם על אלו

  • גיאגיא ואיילו בבארבי. צילום: תומר גילת
    פוסט  

    ביקורות

    גיאגיא ואיילו השכיחו לרגע את הצרות שבחוץ

    הצמד השיקו את האלבום השני שלהם בבארבי החדש, מול קהל שמוכן להישבע להם אמונים

    ירדן אבני 08.03.2024
  • הלאדו נגרו. צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב
    פוסט  

    ביקורות

    הלאדו נגרו משייט בין הטבעי לדיגיטלי

    האלבום החדש של היוצר האמריקאי־לטיני ממזג בין הנפש העדינה שלו לסקרנות המוזיקלית שמניעה אותו

    ירדן אבני 28.02.2024
  • עמית בויום (Cherry Coloured). צילום: ניתאי לוי
    פוסט  

    ביקורות

    הדמיון האינסופי של Cherry Coloured

    היוצרת עמית בויום הוציאה את אחד מהאלבומים הישראליים הכי טובים שעדיין לא שמעתם

    ירדן אבני 20.02.2024