לא נבקש מכם "להתעורר על עצמכם" אם טרם האזנתם לאלבומו החדש של איתי בלטר, אבל בהחלט נמליץ לכם לעשות כן כבונוס יפה במיוחד ליום בו כל דבר מעבר להתעוררות הוא בונוס. כולם מתעוררים בשיר האחרון הוא אלבום שכתוב בצורה ייחודית ויפהפיה, אפלולי וקודר אך מלא באור עדין, מלא במילים רודפות, שנכנסות ללב בשקט ולא עוזבות.
בלטר הוציא את אלבומו האחרון בחודש מרץ החולף, אחרי שנים רבות של יצירה בשוליים, שכללו עבודה עם מוזיקאיות ומוזיקאים רבים – ירונה כספי ויעל כהן (מהמכשפות) בלהקתם גוונים כהים, שהיתה סוד שמור בלבבות אפלוליים רבים בשנות ה־90, ובדרך גם יצירה משותפת עם עמיר לב, אהוד בנאי ואמנים נוספים. את דרכו כאמן סולו החל בשנת 2005 עם האלבום השמש, הרוח, השד והים, ומאז הוא מטפטף כל כמה שנים מיצירתו הנוגעת ללב, כשאת האלבום החדש אפילו הוא עצמו מסגיר כי לא ידע שיוציא. "לא חשבתי שאקליט או שיהיו הופעות, לא חשבתי שאני מסוגל לזה", הוא מספר, "כתבתי כי ככה יכולתי לעבור את הימים, הלילות והסערות".
בשנים האחרונות, בלטר עובד בבית חולים פסיכיאטרי ומשתף כי הוא "מרגיש שם מאוד בבית", לאחר שהוא עצמו גבר על משבר נפשי. את כולם מתעוררים בשיר האחרון הוא כתב לאחר פרידה מאם ילדיו, ודרכו הוא מספר על בדידות, על התמודדות עם פוסט־טראומה, על ילדים, על תקווה ועל אהבה, בצורה כובשת וכנה שנספגת עמוק בנפש.
ביום שני הקרוב (18.4) בלטר יחגוג את צאת אלבומו החדש בהופעת השקה חגיגית ומרגשת, בשעה 22:00 בלבונטין 7 תל אביב. רגע קודם, העמקנו היכרות עם היוצר דרך שעה של מוזיקה לבחירתו בתוכנית השבועית "הקצה שלי", עם לאונרד כהן, Tuxedomoon ונינה סימון, וגם כמה מהשירים היפים שלו:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורך האורח של השבוע לספר לנו על עצמו מהצד השני של המשוואה, כמאזין, ולשמוע עוד על המוזיקה שממנה הוא מקבל השראה.
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"ניק קייב. מרגש לחזות בשינוי שהוא עבר ועובר בעקבות מות בנו, כל האנושיות הזו שחדרה למוזיקה ולטקסטים ולשירה שלו החזירה אותו גם אליי. הייתי בהופעה האחרונה שלו בתל אביב, הוא היה קרוב לאנשים, חיבק אותם, שיתף אותם עם עצמו, שר ממקומות אחרים. היה בו אומץ חדש וזה פתח את הלב שלי לגמרי".
האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"בני אלף. אמיר גרומן, שעבד איתי על כולם מתעוררים בשיר האחרון, השמיע לי אותם פה ושם אבל לא ממש שמתי לב, זה לא אותו דבר כמו להקשיב לבד. אצלי, עדיף שארוץ עם זה. רצתי קצת, רכבתי קצת, וממש אהבתי והתחברתי, היה אחר ממה ששמעתי אצלו באולפן ולטובה. אלבום איטי, סהרורי ומחבק".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"טום וייטס. להסביר? צריך להסביר? בגלל השירים, בגלל הקולות שיוצאים ממנו, בגלל הנגינה, התנועה, הסיפורים, ההומור, העצב. כי אותו אף פעם לא ראיתי ותמיד נראה לי שזה לא יקרה, הארנב יאחר, ישתכר או יעבור סיפור".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"פעם הייתי ילד רדיו, עולמות שלמים נגלו ונפתחו בפניי דרך רמקול בודד. אני זוכר את עצמי עם רדיוטייפ בין הרגליים, מחכה לרגע הנכון לסחוט את כפתור הרקורד, מתפלל שהשדרנ/ית לא ידברו יותר מדי. הייתי ממש חי על פי לוח השידורים, מצפה לתוכניות האהובות עליי. יש לי המון שירים כאלה בגוף, יש שירים שאני זוכר עד היום את הרגשות שהם הציפו בי, למרות שחלפו שנים".
"אבל העבר עבר, וכאן ועכשיו. אני שומע המון מוזיקה כשאני רץ, מרחקים של 10 ק"מ וגם יותר. במהלך הריצה יש איזה שלב בו אני מרגיש שדברים נפתחים בי רגשית, האזניים מקשיבות יותר, ואז הרבה שירים מביאים אותי להתרגשות ואפילו דמעות. לאחרונה זה קורה בעיקר עם ספוטיפיי. כמה שירים שתפסו אותי בריצות של הזמן האחרון: 'סע לסין' של בני אלף, 'La Boxeuse Amoureuse' של Arthur H; 'רוצה להיות את' של סמי בירנבך, 'Sogno l'amore' של אנדראה לסלו דה סימון ו־'Niyayesh' של Kourosh Yaghmaei".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"לצערי אני מכיר אישית הרבה סודות כמוסים כאלה, חלקם אפילו חברים שלי. הייתי שמח אם היו מכירים אותם יותר אנשים והיו לי פחות סודות. אבל נראה לי שהשיר שהוא הכי סוד שלי הוא 'Dirtnap Stories' של לי הייזלווד".
ההמלצה המוזיקלית הכי טובה שקיבלת לאחרונה?
"מישהי המליצה לי על לנה דל ריי, זה קרה לא מזמן, לא הכרתי והתאהבתי מהר. לי היא מרגישה כמו מעין בת משותפת של כריס אייזיק וג'ולי קרוז, כשדיוויד לינץ' הוא כמובן הסבא".
התגלית המוזיקלית הכי טריה אצלך?
"בזכות הספוטיפיי והסקרנות, יש הרבה אמנים כאלה שנגעו בי, שדיברו אליי וששמחתי לפגוש בהם דרך האוזניות. קשה לי לציין שם אחד. כל המנסים, מחפשים, מעיזים, הולכים בדרכים אחרות – ליבי שלהם".
משהו להוסיף?
"את האלבום החדש שלי כתבתי בתקופה בה גרתי בקציר ההררית. כתבתי לאט, החלפתי מילים, ושוב החלפתי מילים, ושוב. לא חשבתי שאקליט אותם או שיהיו הופעות וכאלה, לא חשבתי שאני מסוגל לזה. כתבתי כי ככה יכולתי לעבור את הימים, הלילות והסערות. והחיים, כמו שהם יודעים, קורים, והנה אלבום יצא, והנה מגיע מופע ההשקה. אני רק יכול לומר תודה על כל זה, ולהזמין אתכם לבוא ללבונטין 7 ב־18.4 בשעה 22:00 ולהתרגש איתי".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
