שמענו כבר כמה דברים בחיים, אבל ארט־פופ־דיסקו־גלאם משיחי עתידני עוד לא, עד שהגענו אל עמנואל והכיסופים. הרכבו האקצנטרי ויוצא הדופן של עמנואל יצחק לוי, יוצר רב־תחומי שכבר זכה בפרסים על יצירותיו המוזיקליות והספרותיות, יוציא בשבוע הבא אלבום בכורה בשם דיסקוטק השכינה. הוא יכלול את הסינגלים "גוג ומגוג" ו"שנות חיינו היפות ביותר", שירים מסקרנים, קאצ'יים ומבטיחים כשלעצמם שמצביעים לעבר קונטקסט רחב יותר, עולם הרפתקני וייחודי משל עצמם שאנו מצפים לצלול לעומקו.
זהו האלבום הראשון של עמנואל והכיסופים, שהחלו את דרכם המשותפת בשנת 2017. חברי ההרכב הם עמנואל יצחק לוי (מילים, לחנים ושירה), יובל אונהוז (קלידים והפקה מוזיקלית), יונתן הררי (בס), אור סוויסה (גיטרה) ובר לוי (תופים). כבר בהופעת הבכורה שלהם היה ברור כי מדובר בפרוייקט גרנדיוזי, קאמפי, מושקע ומרחיק־לכת באופן מרהיב, החל מהכותרת שנתנו לה – "חנוכת בית המקדש השלישי ביופיטר". הלהקה המשיכה עם תמה של דיסקו לא־מהעולם־הזה, וגם עם הופעות מרהיבות בסיפורי מסגרת מתחלפים ועיצובי במה אמנותיים, בין השאר עם מחזמר שזכה לציון לשבח בפסטיבל עכו, "הטקס שלא היה". כעת, הגיעה שעתם להוציא באלבום בכורה את השירים המרתקים מעולמם המלא בתרחישים אפוקליפטיים, דתיים וקיצוניים, שבו לוי מנצח על הכל כמשיח אחוז טירוף.
בסוף החודש, ב־27.1, תיערך הילולה מפוארת לכבוד האלבום, שייצא שבוע קודם לכן ב־20.1, על במת הלבונטין 7 תל־אביב, עם מופע קונספט מטורף במיוחד שילווה את השירים המטריפים החדשים, בו ישו חוזר כיזם מטורלל שרוצה להקים דיסקוטק בכותל המערבי. לא מפתיע, ספריית המוזיקה של משיח הלהקה מטריפה גם היא בהתאם: לקראת האלבום החדש, הזמנו את עמנואל יצחק לוי להתארח בתוכנית השבועית "הקצה שלי" ולבחור לכם סט עם האהבות המוזיקליות הגדולות שלו. קיבלנו ממנו שעה היסטרית ומלאה בהפתעות, עם ה־Sparks, עוזי פוקס, קיילי מינו, אפילו פיירוז, ואף אפילו שיר חדש מהאלבום שטרם יצא רשמית, בעל השם המבטיח "אני המשיח".
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורך האורח של השבוע לספר לנו על עצמו מהצד השני של המשוואה, כמאזין, ולשמוע עוד על המוזיקה המגוונת והמיוחדת שמרגשת אותו.
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"רק השנה, הודות לתוכנית של ערן סבאג, נכנסתי למוזיקה של משפחת קארטר: מוזיקה שהיא שילוב מרהיב של מורבידיות, נשגבות דתית ותמימות. משכנעים אותך ששום שיר אינו ראוי להיקרא שיר אהבה אם אין בו הילבילי בלונדיני מטומטם עם בנג'ו ונערת כפר מתוקה שמקפצים ביחד ושרים 'I'm on my way to Canaan Land'".
לוי ביקש להוסיף: "על משפחת קארטר כתבתי לפני יומיים, אבל אחרי שכתבתי את תשובותיי לשאלות, אתמול, גיליתי את הלהקה הכי מדהימה בהיסטוריה של האנושות, וקוראים להם שישים ריבוא. מדובר במטאל חרדי, מהסוג שמשמן את דלתות גן־עדן. ההאזנה איננה רשות".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"אין שאלה בכלל, Siouxsie & The Banshees! לפני כמה שנים גם חלמתי שהם מופיעים בקיבוץ, הופעה מטורפת. בחלום, בסוף ההופעה בא אליי המתופף ומספר לי על סטארט אפ חדש שפיתח: אוטו שאפשר להזיז רק בכוח המחשבה, מונע 100% מהתאונות. הוא נותן לי לנסות, אני עולה על האוטו ונכנס ישר בתוך הקיר. והוא צועק: 'איך הצלחת לעשות תאונה עם אוטו שעובד רק בכוח המחשבה?!'".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"ברירת המחדל שלי היא תמיד ABBA. להקת האושר הצרוף, האסקפיזם והקיטש הנאיבי, ששרה כמעט תמיד על נושא אחד: פרידות וגירושים. הייתי אומר שאת תקליט הלהיטים של אבבא הייתי לוקח לאי־בודד, אבל עם אבבא, אני אף פעם לא מרגיש בודד".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"ביום שבו ראיתי בפעם האחרונה את סבא שלי, שמעתי ברדיו נידח שיר של קיילי מינו שלא הכרתי: 'I Believe in You'. השיר מילא את עיניי דמעות. שבועיים אחר כך נודע לי שמת. זה שיר דתי מאוד, מעין תגובה ל־'God' של ג'ון לנון, בו הזמרת מודיעה על חוסר אמונתה בכל – חוץ מנמען השיר, שנשאר עלום. לפעמים אני מאזין לו מתוך מחשבה על אלוהים, לפעמים מתוך אהבה לחברה שלי, ותמיד אני נזכר בסבא שלי, אדם מלא נוכחות, ביטחון ואמונה בעצמו, שעד יומו האחרון, בגיל 90, לא חדל ממנהגו לפרק בקבוק וויסקי באמצע הלילה".
האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"Energie של הזמרת ג'וני רוסו, שקולה הוא חמש אוקטבות ושבעה רקיעים של טירוף ויופי. המפיק המחונן של האלבום, פרנקו בטיאטו, מאלילי הפופ האיטלקי, נפטר השנה בגיל 76. זו פנינת אייטיז שאינה חסרה דבר: ניו־וייב, דיסקו, סימפוניה, אופרה, מלחמות נפוליאון. בכלל, יתכן שהבעיה הכי גדולה בפופ כיום היא שאין מספיק שירים על המלחמות הנפוליאוניות".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"כל כך הרבה תשובות לשאלה הזאת, מ־Philosophy of the World של The Shaggs עד Sister Irene O'Connor, הנזירה האלקטרונית מסינגפור. אבל הסוד הכי שמור שלי הוא המפיקים של האלבום שלי, יובל אונהוז ואוריה שני – שהוציא בשנה החולפת, תחת השם Phonic Sonder, שני אלבומים מרהיבים ביופיים, צבעוניים ומהפנטים, שלא נשמעים כמו שום מוזיקה ששמעתי אי פעם בחיים. אם היינו חיים בגלקסיית אנדרומדה, כנראה שהאלבומים האלה היו שווי ערך ל־Sgt. Pepper's Lonely Heart's Club Band ול־Abbey Road".
שיר השנה שלך לשנת 2021?
"שיר השנה שלי לשנת 2021 הוא 'אוי לא' של עיליי אשדות, כוכב 'הקצה', שיזכה לבריאות ולאריכות ימים. מדינה מתוקנת הייתה צריכה למעשה לאסור לשידור את השיר הזה, מרוב שהוא מעורער וחולני, אבל הודות לדמוקרטיה המערבית כולנו יכולים להתפעם מגאוניותו המצמררת".
משהו שתרצה להוסיף?
"להקת עמנואל והכיסופים מוציאה את האלבום דיסקוטק השכינה ב־20 בינואר! ויש הופעת השקה לאלבום בלבונטין 7 ב־27 בינואר! מדובר בהופעת קונספט, שמתארת מה יקרה אם ישו יחזור, אבל בדמות של יזם מטורלל שרוצה להקים דיסקוטק בכותל המערבי בתמיכת משה ליאון, ולאחד את עם ישראל! יהיה כיף".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
