בשנה שבה רובנו רק חלמנו על רחוק מכאן, Eternal Struggle הלכו הכי רחוק עם החלומות שלהם. להקת ההארדקור־מטאל מתל אביב הוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה, Year of the Gun, ואיתו כבשה את מקומה הראוי בחוד החנית של הסגנון בארץ. שומעים בו את האהבה הגדולה של חברי הלהקה לסגנונות כבדים עכשיוויים ומגוונים מאוד, והם מיישרים בו קו עם הלהקות הגדולות בז'אנר כיום. יחד עם זאת ומעל לכל, מרגישים באלבום את הזיקה הישירה שלהם לתור הזהב של ההארדקור בניו־יורק של שנות ה־90, השורשים מהם הלהקה שואבת אנרגיות, מסרים חזקים ואלמנטים המנוניים. ביחד הם יוצרים שילוב עוצמתי ומרשים שהולך רחוק, כזה שהצליח לקצור מחמאות ממיטב המגזינים והבלוגים שעוסקים במטאל בעולם (Decibel, Metal Injection ועוד).
האיחוד הזה בין סגנון כבד עכשיווי ומעורבב להארדקור "מסורתי" יותר נולד מתוך עבודה צמודה וממושכת עם כמה מהגיבורים של ההארדקור הניו־יורקי: בריאן מיטס דניאל, גיטריסט הלהקה האגדית Madball, ליווה אותם כמפיק האלבום, ודרו סטון, במאי ויוצר סרטים שסיקרו את הסצינה הניו־יורקית בתור הזהב שלה, זכה מהלהקה לכינוי "מאמן ומנטור". שיתוף פעולה חוצה דורות ואוקיינוסים, שכשלעצמו מצליח לרגש אותנו כמעריצים מקומיים של הז'אנר, והצליח לייצר אלבום מדוייק וייחודי מאותן נסיבות נדירות.
עכשיו שכבר לא צריך לחלום או ללכת רחוק כדי לראות הופעה טובה, Eternal Struggle מתכוננים במלוא המרץ להשקה של Year of the Gun במוצאי שבת הקרובים, 13.11, במועדון הגגרין תל אביב. בזמן שהם אוספים את האנרגיות המפרקות שהם יביאו איתם לבמה, הזמנו את חברי הלהקה אורי, עומר, פרנקו ומאיקו לחזור אל ספריית המוזיקה העשירה שעזרה להם ליצור את האלבום הזה ולהשתתף בתוכנית השבועית "הקצה שלי" עם הבחירות שלהם בשעה של מטאל, הארדקור, היפ־הופ ומה שביניהם, וגם כמה מהשירים המעולים שלהם מהאלבום החדש:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורכים האורחים של השבוע לספר לנו על עצמם מהצד השני של המשוואה, כמאזינים, ולשמוע עוד על ההשראות והאהבות המוזיקליות שלהם.
מה האלבום האחרון שהפתיע אתכם?
"האלבום Glow On של Turnstile. למי שלא מכיר הם להקת הארדקור־פאנק מאוד ייחודית, ובאלבום האחרון שלהם הם ממש הצליחו להפתיע עם קונספט וסאונד מיוחדים, חצי חדשני וחצי בסטייל המוכר והטוב".
מוזיקה שאהבתם בעבר וחזרתם לשמוע בתקופה האחרונה?
"דווקא בגלל שבזמן האחרון יצא לנו לשמוע הרבה להקות חדשות, זה העיר אצלנו את הגעגוע לאולדסקול הארדקור, וזה ישר זרק אותנו ל־Biohazard. להקה שמאוד השפיעה עלינו כמוזיקאים".
את מי הכי הייתם רוצים לראות בהופעה?
"Knocked Loose! להקה שאנחנו עוקבים אחריהם כבר שנים ומאוד, מאוד אוהבים. יש להם סאונד אלים במיוחד וגרוב בועט, אין מצב להישאר אדישים כששומעים אותם".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלכם?
"Show Me the Body, הקול העולה בסצינת ההארדקור העולמית, להקה שאין שום דבר שנשמע כמוה. סאונדים מעניינים, אנרגיות מטורפות ובנג'ו, כן כן, בנג'ו. הם ללא ספק מביאים משהו אחר לאוזניים ולדעתנו כולם צריכים לתת להם האזנה".
הסוד המוזיקלי האישי שלכם?
עומר: "Ho99o9, להקה שחייבים להכיר. שילוב מטורף של ראפ־Pאנק־מטאל שתמיד בא לי טוב בכל סיטואציה, אני לוקח מהם הרבה השראה בחומרים החדשים שאני כותב".
מתי בפעם האחרונה התרגשתם משיר ששמעתם ברדיו?
פרנקו: "למען האמת לא יוצא לי לשמוע הרבה רדיו, אבל לפני כמה זמן יצא לי להיות על מונית בלילה אחרי יום מבאס בהגזמה, באחד מהרגעים האלה שאתה כבר כל כך מותש פיזית והמוח לא מפסיק לעבוד. ופתאום יצא מהרדיו ההמנון המוכר 'Waiting for the Sun' של The Doors, שבכלל הם אחת הלהקות האהובות עליי בכל הזמנים, אבל הסיטואציה, הטיימינג ופתאום לחטוף פצצה משיר שכבר היית בטוח שאכלת אותו מכל כיוון ולא יוכל לתת לך את האימפקט הראשוני המפוצץ – זאת הרגשה מדהימה שמחזירה אותך בזמן, דרך מלא זכרונות טובים ורעים, וזה פשוט קורה ברגע אחד. אתה מתאהב בנוסטלגיות מחדש ונזכר שוב למה נדלקת על שירים מסויימים".
אלבום שתמיד קצת מלחיץ אתכם?
מאיקו: "Black Tongue, להקה שעיקר הסאונד שלה הוא שבירות איטיות במיוחד יחד עם סולן שאשכרה נשמע כאילו יצא מהשאול. The Unconquerable Dark זה אלבום שבאמת משרה אווירה מפחידה".
משהו שתרצו להוסיף?
"ב־13.11 אנחנו הולכים להשיק את הילד שלנו, אלבום הבכורה של הלהקה, בחגיגה פסיכית שהשקענו בה המון. אנחנו באמת רוצים לראות שם כמה שיותר אנשים, לדעת שאנחנו מצליחים להגיע לכל מיני סוגים של קהלים, שנוצר ביניהם חיבור מתוך המוזיקה והמסר. אנחנו רוצים לראות את כולכם בהופעה! 13.11, מועדון הגגרין, תל אביב".
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
