יש לנו קטע עם מוזיקאים שספריית המוזיקה שלהם מעניינת לא פחות מהמוזיקה שהם יוצרים. כאלה ששומעים בצליל שלהם כמה דברים שונים ומשונים הם ספגו, או כאלה שלהקשיב להם מדברים על מוזיקה זה כמו מוזיקה לאוזניים. בשביל זה אנחנו מארחות בכל שבוע מוזיקאית או להקה אחרת בתוכנית "הקצה שלי", והשבוע, מי שהזכיר לנו איזה תענוג מיוחד יש בהצצה הזו למה שקורה בין האוזניים הוא ישי קיצ'לס.
המוזיקאי והיוצר שהשאיר חותם ייחודי על השוליים המקומיים לאורך השנים, ממשיך לעשות זאת בימים אלו עם אלבומו האחרון בתוך ישי קיצ'לס, שיצא בקיץ החולף. זהו אלבום הסולו השלישי שלו, אחרי וואטבר, גבר ומוזיקה למזמוזים שיצאו בעשור החולף. עוד קודם הוא הוביל את פוריטנים צעירים וניגן לצד אחיו דניאל קיצ'לס ביאפים עם ג'יפים, שני הרכבי אינדי מיתולוגיים שממשיכים להדהד מהשוליים עד היום. מעבר למוזיקה, קיצ'לס הוא גם כתב קולנוע ואיש תרבות רב־גוני, ולרגע לא היה לנו ספק שבמקרה זה מאחורי האדם עומדת ספריית מוזיקה מרשימה.
"בתוך ישי קיצ'לס", שיר הנושא של האלבום האחרון, יצא כסינגל השבוע לקראת הגעה נדירה של האמן המתגורר מעבר לים לסיבוב הופעות קצר בעוד שבועיים (14-17.11, פרטים נוספים בסוף הכתבה). חגגנו על ההזדמנות והזמנו אותו להשתתף ב"קצה שלי" עם שעה של מוזיקה מעולה שהוא בחר עבורכן, מרייסקינדר וליז פייר דרך ELO ועד MF Doom:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו ממוביל ההרכב והעורך האורח של השבוע לספר לנו על עצמו מהצד השני של המשוואה, כמאזין, ולשמוע עוד על ספריית המוזיקה המרתקת שבאמתחתו.
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"הסרט התיעודי המצוין של טוד היינס על ה־Velvet Underground, שיצא לפני כמה שבועות, החזיר אותי לאלבום הבננה אחרי שלא שמעתי אותו שנים. באופן לא מפתיע, האלבום הזה היה משמעותי מאוד עבורי בשנות נעוריי. שמעתי אותו (ואת שאר אלבומי הלהקה) ללא הפסקה, ואני מכיר כל פיפס וכל חריקת כינור שלו בעל־פה".
"ובכל זאת, כשחזרתי אליו עכשיו הוא פתאום נשמע לי חדש, רענן וטרי לחלוטין, והרגשתי כאילו שאני חווה אותו שוב בפעם הראשונה, במלוא עוצמתו מפוצצת המוח. כאילו שהקליטו אותו לפני חמש דקות, ולא לפני חמישים וחמש שנה. גאונות על־זמנית, בצורה הכי טהורה, מהפכנית ומסעירה שלה. מלוא הקרדיט על התזכורת לסרטו של היינס, שמספר את הסיפור של הלהקה, של המוזיקה שהיא יצרה ושל סצינת האמנות הניו־יורקית שמתוכה היא צמחה בצורה מושלמת".
מה הדבר האחרון שהקשבת לו והפתיע אותך?
"כשהקומיקאי והסטנדאפיסט נורם מקדונלד נפטר לפני כמה חודשים התארגנתי במהירות על ספר האודיו של האוטוביוגרפיה שלו מ־2016, Based on a True Story, ומאז זה הדבר היחיד שאני מקשיב לו, פחות או יותר. מקדונלד מקריא את הספר בעצמו, אבל במקום להיצמד לעובדות, לאמת ולפיסות רכילות שערורייתיות כמו שמקובל לעשות בז'אנר – כל הפרקים גדושים בסיפורים מומצאים, בסילופים מופרכים, בהמצאות מוחלטות ובשקרים בוטים שמשכתבים את סיפור חייו (האמיתי) כסטנדאפיסט מריר ולא מאוד מצליח עם התמכרות קשה להימורים".
"באופן מעניין, למרות שלא ממש ברור איפה נגמרת האמת בסיפוריו האפלים של מקדונלד ואיפה מתחילה הבדיה, התוצאה המבריקה והמצחיקה מאוד מלמדת הרבה יותר על אישיותו, על השקפת העולם ועל חוויות החיים של הכותב, מאשר רוב ספרי הזיכרונות הקונבנציונליים יותר שלכאורה מקפידים להיות 'נאמנים למציאות'. כמובן שהעובדה שהסיפורים האלה מוגשים בפיו ובקולו של מקדונלד רק הופכת אותם לאפקטיביים ומצחיקים יותר. מומלץ בחום".
את מי הכי היית רוצה לראות בהופעה?
"הייתי שמח לראות שוב את מאיר אריאל מופיע לבד בתיאטרון פרגוד עם השירים של 'רישומי פחם'. אם מתמקדים במשאלות שניתן להגשים, ראיתי ש־Run the Jewels עושים סיבוב הופעות משותף עם Rage Against the Machine, ועל הנייר זה נשמע כמו הדאבל פיצ'ר הכי כיפי בעולם כרגע. גם את אחת מהופעות האיחוד הקרבות של Pavement הייתי רוצה לתפוס, ראיתי אותם בפעם הקודמת שהם התאחדו ובמשך שעתיים לא יכולתי להפסיק לחייך כמו דביל. אבל בתכלס, אחרי שנתיים שבהן לא הייתי באף הופעה בינלאומית רצינית, אני פחות או יותר מוכן להסתפק בכל פסטיבל מוזיקה אירופאי סביר וממוצע שייקרה בדרכי".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"לא נראה לי שיש סודות גדולים בעידן שאנחנו חיים בו, אבל משהו שאני מאוד אוהב שנראה לי שלא הרבה אנשים מכירים הוא המחזמר Really Rosie, שמבוסס על סיפורי הילדים הנפלאים של מוריס סנדק ('ארץ יצורי הפרא'), וקרול קינג כתבה את המוזיקה. הביצועים באלבום הם של הילדים שכיכבו בהפקה המקורית, שעלתה אוף־ברודוויי בתחילת שנות השמונים. שמעתי את השירים האלה לראשונה בתור ילד, והיום אני כבר יודע שכנראה אמשיך לשיר אותם עד יום מותי".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"לפני שנתיים הייתי בהופעה של אדם גרין. בדיוק הייתי אחרי ניתוח לא פשוט, הרגשתי חלש מאוד מבחינה פיזית וחשוף לחלוטין מבחינה רגשית, וזו הייתה ההופעה הראשונה שהלכתי אליה אחרי תקופה ארוכה. את המופע פתח בחור צרפתי עם שיער שמנוני בשם Ryder the Eagle, שעשה כמה שירים עם פלייבק. בהתחלה החמצתי פנים, כי למי יש כוח עכשיו לצרפתי שמנוני ששר עם פלייבק. אבל הוא דווקא עשה את זה בצורה חיננית, והשיר האחרון שהוא שר באותו ערב, 'Wounded Bird', כבר ממש דיבר אליי וריגש אותי בקטע עמוק. עד כדי כך, שתוך כדי שהשיר הלך והתגבר ממש חשתי איך אני הולך ומתמלא בתשוקה ובאנרגיות מחודשות לחיים ולמוזיקה. קצת כמו ג'ון בלושי בסצינת ההתגלות בכנסייה מ'האחים בלוז'. נחמד להיזכר שמוזיקה יכולה לחולל ניסים לפעמים. וגם ההופעה של אדם גרין הייתה מעולה, אגב".
שיר שתמיד קצת הלחיץ אותך?
"צלילי הפסנתר המגומגמים שמדממים דרך הקירות בסרט האימה המופתי תינוקה של רוזמרי – מישהו מתאמן על הסולמות, מאוחר יותר גם על 'Fur Elise' של בטהובן – תמיד הוציאו אותי משלוותי. אולי בגלל זה אף פעם לא חיבבתי את השכנה שלי שלא הפסיקה להתאמן על אותו הקטע".
"חוץ מזה, ולמרות שאני מאוד אוהב אותם, הפסקולים של הסרטים Pi ורקוויאם לחלום של קלינט מנסל טובים מאוד בלעורר אצלי התקפי חרדה. וגם הייתי פעם בהופעה סופר־אינטנסיבית של Tricky שהכניסה אותי לפרנויה די רצינית, אבל נראה לי שזאת הייתה הכוונה".
משהו שתרצה להוסיף?
"הופעות קרובות: 16.11 בלבונטין 7 תל אביב, פתיחת דלתות 22:30; 17.11 במזקקה, ירושלים עם יעל ופתק וניר מטרסו, פתיחת דלתות 21:30".
עוד קודם, קיצ'לס ישתתף בהשקת ספרי האקורדים האלטרנטיביים של התוכנית "נקודת חן" מבית רדיו הקצה: ביום ראשון ה־14.11, במועדון הבוטלג תל אביב, לצד הופעות נוספות ותקלוטים של שדרני התחנה ניצן נחומזון ובן אש.
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
