הסיפור של פורטיס – פרק 23: זה פשוט או נשגב
פורטיס. צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב

מאמרים

הסיפור של פורטיס – פרק 23: זה פשוט או נשגב

מתוך המיינסטרים, פורטיס הוציא את האלבום הסוער שלו מזה שנים

תומר קריב 27.10.2021

"מוזיקה אפשר לעשות לבד. לשבת בבית ולהכפיל את עצמך ולשיר על זה ולמחוא כפיים לעצמך. זה נהדר, אבל בסוף אתה נשאר נורא בודד עם החוויה הזאת. מוזיקה זה עניין שיתופי. בשביל להשתתף אתה צריך לוותר על עצמך. אני בן אדם של יחד. של אנשים. אני מוזיקאי של להקות. אני לא מוזיקאי של פרונטים. רצה הגורל, רצה טבע הדברים שהאישיות שלי כל כך צומי שאני עומד באמצע ואני זה שמסתכלים עליו, אבל אני נורא אוהב את הביחד הזה. אני גם לא חושב שאני, שאני כאילו יודע יותר מאחרים או מבין. אני בלהקה שלי למדתי ובכלל ממוזיקאים שפגשתי בימי חיי למדתי מלא דברים (…) זה כל העניין במוזיקה בעצם, לקבל אינפורמציה".

(פורטיס, מתוך אירוע חשיפת האלבום תולדות הכותרת, 13.8.2015)

מציאות חדשה, תודעה חדשה

את שנת 2011 רמי פורטיס סיים במצב מצוין. הוא הוציא את החבר אני, שזכה להצלחה ולביקורות מעולות, הוא המשיך להופיע בהצלחה וגיבש סביבו להקה חדשה. ב־2012 הוא התאחד לראשונה מזה תשע שנים עם מינימל קומפקט. הופעת האיחוד נקבעה לכבוד יום הולדתו ה־60 של מקס פרנקן, והלהקה הביאה חבר ותיק שיחגוג איתם: קולין ניומן, בן זוגה של מלכה שפיגל, הצטרף ללהקה כגיטריסט, בהזמנתו של ברי סחרוף.

בינתיים, פורטיס המשיך לדבוק בתפיסה הפילוסופית־ניו אייג׳ית שהחל לפתח באותה התקופה. ב־12.12.2012 הוא הודיע על הופעה מיוחדת לכבוד התאריך שעל פי בני שבט המאיה יסמן את סוף העולם. "הגענו לרגע שאנו מניחים את הרגל בתוך מציאות חדשה, תודעה חדשה ובעצם הלידה של כדור הארץ החדש מתוך הישן שהכרנו", הוא הסביר "מה שישתנה ויתעצם במהלך השנים הבאות תהיה התודעה שתשמוט מאחוריה את כל התפיסות הישנות ותברא באדם מחשבות חדשות ורעיונות שמעולם לא עלו על הדעת".

אין ספק שהדברים האלו נאמרו לא רק בגלל עניין כללי בתרבויות עתיקות אלא גם בגלל המציאות. פורטיס, כזכור, עבר אירוע לבבי שהפך את חייו על פיהם, וגרם לו לשנות אותם באופן דרסטי. אלו היו גם שינויים בחייו האישיים, כשב־2012 הוא נפרד מאשתו נעמי, עזב את מושב בית יצחק, וחזר לתל אביב, וגם שינויים במישור המוזיקלי – ב־2013, כשהתארח אצל לאון פלדמן וקוואמי, הוא גולל את התיאוריה שלו לפיה המוזיקה שנשמעת בעולם מכוונת לתדר לא נכון, 440 הרץ, בעוד שהתדר הטבעי לעולם הוא 432 הרץ.

פורטיס המשיך לשאת את דגל ה־432 והדביק בכך גם מוזיקאים אחרים, כמו למשל אסף אמדורסקי, שלא רק שאימץ את שיטת הכיוון אלא אפילו קרא לאלבומו החדש על שמה. היו כאלה שהעיסוק של פורטיס באזורים האפלים של הקיום האנושי היווה עבורם הוכחה, שוב, שהוא השתגע. על זה הוא ענה בחיוך ערמומי, ״השיגעון הפך למיינסטרים״.

18.2.2013

השעון מתחיל לתקתק

ואז, פתאום, גם פורטיס הפך למיינסטרים. במאי 2013, פורסם כי פורטיס ישפוט בגרסה הישראלית של תוכנית הריאליטי "אקס פקטור". מדובר היה בפורמט טלוויזיוני מצליח שיצר סיימון קאוול, תחרות ריאליטי שנועדה להתחרות ב״אמריקן איידול״ המצליח בחו"ל ובישראל, בהתאמה, ב״כוכב נולד״. פורטיס הצטרף לצוות שופטים שכלל את עברי לידר, שירי מימון ומשה פרץ.

כצפוי, התגובות היו סוערות. עיתונאי מוזיקה, מבקרים ואנשי תעשייה שהעריצו את פורטיס כל השנים האלו, ראו אותו כגיבור רוקנ'רול, מרדן תמידי, חזו בו קופץ ראש למים העמוקים של הריאליטי הטלוויזיוני, ותפסו זאת כשוד ושבר. השאלה המעניינת הייתה מה היו השיקולים של פורטיס בקפיצת הראש הזאת – מעבר לשיקול הכלכלי ההגיוני, היה שם משהו נוסף.

ב־22 בפברואר 2013, בזמן הופעה מיוחדת לכבוד פורים, פורטיס עצר את המופע אחרי כשעה, וירד מהבמה. כמה דקות לאחר מכן נשמעה סירנת אמבולנס, והוא פונה לבית החולים כאשר הקהל ההמום והמודאג לא מבין מה קרה. הוא עבר צנתור שלישי בליבו, והתאושש יחסית מהר. עדיין, הסדק שהתחיל בשנים האחרונות המשיך ונפער – הוא הבין שמשהו קורה לו, והרגיש איך השעון מתחיל לתקתק.

אולי החוויה הזאת, שהביאה אותו לסף מוות, הביאה אותו לנסות לשבור את המעגל. להבין, אחת ולתמיד, איך עובדת התרבות הישראלית, איך עובד המיינסטרים, מה קורה בסלון של הישראלי הממוצע. כל כך הרבה שנים פורטיס ריחף מחוץ לזרם המרכזי, כמו אותו אסטרונאוט מהסרט ״שולץ״, שמדי פעם מוריד את הקסדה, אומר כמה דברים מצחיקים, וחוזר לכוכב הלכת. אולי נמאס לו לרחף.

חלק מהמשחק

פורטיס שפט ב״אקס פקטור״ במשך שתי עונות, וקשה לומר שהיה נראה שהוא סובל במיוחד. להיפך, נראה שהוא חיבק בשתי ידיים את הדמות הטלוויזיונית החדשה שלו. האופי התזזיתי והסוער שלו הוקצן על כיסא השיפוט, והוא אמר ממקום מושבו את כל מה שעלה במוחו, כולל ביקורת אכזרית במיוחד כלפי מתמודד שטרח להשתלח בפורטיס בכתבה אצל גיא פינס. כן, עכשיו פורטיס הוא חלק מהמשחק, ולאותה כתבה התקבלה אפילו תגובה מ״אנשיו של פורטיס״, משל היה שר בממשלה.

לצד ההופעה המוחצנת שלו כשופט, הייתה גם המוזיקה. פורטיס התגלה לצופים שהכירו את תדמיתו כחסיד הדיסטורשן, כמוזיקאי ומנטור רגיש ופתוח להפליא. בעונה הראשונה הוא חנך את עדן בן זקן, שהתוכנית הייתה עבורה מקפצה להיות אחד מהכוחות שישנו את פני הפופ הישראלי בחצי השני של העשור.

בסביבות שנת 2014, המוזיקה הישראלית שנמצאת בזרם המרכזי התחילה להישמע אחרת. זה התחיל מסטטיק ובן אל והמשיך לבן זקן, עומר אדם, נטע ברזילי ועוד שלל אמנים ואמניות שישברו את המחיצות בין פופ, רוק, מוזיקה ים־תיכונית ודאנס, וייצרו פופ ישראלי חדש, מרענן, מקורי ומיוחד – בס עם סלסולים. גם במהפכה הזאת יש לפורטיס חלק מסוים, אבל הוא כבר שייט מחוץ לאטמוספירה הזאת. בשנתיים שבהן הוא בילה בצילומים ל״אקס פקטור״, הוא אסף חומר לאלבום חדש. בלי לשים לב, ואולי בעצם כן, האלבום הזה שיקף בצורה מרתקת את האופן שבו חווה מקרוב את תרבות הריאליטי.

ב־13 באוגוסט 2015 הושמע לראשונה תולדות הכותרת באירוע מיוחד ששודר ברדיו הקצה, בהנחיית קוואמי, שישב עם פורטיס כשלידם פטיפון. הם נתנו לתקליט להתנגן ושוחחו בין השירים. זה האלבום הראשון של פורטיס שיצא בפורמט של תקליט ויניל מאז להתראות בחלומותיי. האלבום יצא כמובן גם בפורמט דיגיטלי, וקיים היום בשירותי הסטרימינג, אבל פורטיס לא הוציא אותו על דיסק, והוא הסביר על כך באותו אירוע: "אני חושב שהגענו לזמן שאין יותר פורמטים, אין ז׳אנרים, אין כלום ואתה יכול להמציא כל דבר שאתה רוצה בכל דרך שאתה רוצה מפני שדברים באים ונעלמים. אנחנו במין מהפכה טכנולוגית מתגלגלת והיא לא מתגלגלת. היא נחשולית, היא מקפצת. ואני מצאתי את עצמי שואל את השאלה למי אני רוצה למכור מוזיקה ופתאום קלטתי שאני רוצה לעשות את זה לאנשים שבאמת רוצים לעשות את זה ואז הגעתי למסקנה שהפורמט היחיד שבאמת עונה לציפייה הזאת זה ויניל". ההסבר שלו מהדהד, במתכוון או שלא, את מה שהוא ראה על הבמה ההיא, של ״אקס פקטור״ – הבליל הבלתי אפשרי שנע בין מוזיקאים מבטיחים לגימיקים מוזרים.

13.8.2015

לקשקש בזנב

האלבום נפתח בשיר הפתיחה הכי סוער שלו מאז ״לפעמים״ שפתח את רץ על הקצה ב־1998. קריאה מהירה של הטקסט יכולה להטעות ולחשוב שמדובר בשיר שמעודד לגליזציה (״גלגל את העשב״), אבל המפתח לשיר נמצא במשפט שפורטיס אמר עליו: ״זה שיר שאומר שהכל שטויות. כאלה הם החיים. אנחנו עשינו את החיים נורא רציניים, זה לא כל כך רציני. זה הרבה יותר מגרש משחקים״.

הטקסט של השיר הזה מלהטט בין ניגודים: ״ישן זה בעצם חדש״, ״אולי אתמול זה מחר״, ״זה פשוט או נשגב״. אפשר לקרוא את השיר הזה, כמו את כל האלבום, ברוח החוויה הטלוויזיונית של פורטיס. תוכניות מהסוג שבו הוא השתתף נוטות לקיצוניות – מאפס למאה; ריגושים מהירים כדי להשאיר את הקהל במתח; הזמר הוא או כישלון מפואר או כישרון מדהים. כשפורטיס שר בפזמון ״זה פשוט או נשגב / גלגל את העשב וקשקש בזנב״, הוא אומר שמכיוון שאין לנו דרך ביניים בריאליטי, מה שנשאר לנו זה פשוט להירגע ולקבל את שני הקיצונים של הסקאלה.

מי ששרה עם פורטיס היא דני עבר־הדני, שתהפוך לקלידנית שלו ולחולייה חשובה בהרכב הבימתי החדש של פורטיס. אגב, אבא שלה, עמוס הדני, ניגן עם פורטיס בתקופת ״פלונטר״ (הוא מופיע בקליפ של ״דבש״ מתוך עלי כותרת).

תולדות הכותרת

בביטוי ״תולדות הכותרת״ פורטיס השתמש לפני צאת האלבום, ואפילו לפני ״אקס פקטור״. אולי הביטוי הזה היה מעין טריגר לחקירה הזאת של הזרם המרכזי – התשוקה להבין מה נמצא מאחורי הכותרות שאנחנו רואים, ניסיון להבין מי הם האנשים האלה שאנחנו רואים בטלוויזיה. אולי מאחורי ״אותה החליפה שלא משתנה״ יש משהו אחר.

השיר הזה משתמש בטכניקה אמנותית חביבה על פורטיס. מעין הקראה של טקסט דרמטי על רקע מוזיקה. פורטיס קרא לו ״מניפסט שמספר את הסיפור של האלבום הזה״, והוא אכן כזה. במהלך השיר פורטיס מרכיב הסברים שונים לביטוי הזה, אבל את ההסבר הקולע ביותר בשיר מספק האורח שלו, גיא מר: ״תולדות הכותרת זה סיפור המסגרת / מקום מסתורו של המפתח לדלת האחרת״. זאת בדיוק החקירה הזאת של פורטיס, שהביאה אותו לנחות דווקא באמצע הפריים טיים. המסקנה? ״אין מסך / אין מסכה / אין תנאי מבדיל בינינו״.

האלבום הזה הוא באופן כללי הרבה יותר אגרסיבי מקודמיו. פורטיס ממש זועק בשיר הזה, כמו שלא זעק הרבה זמן. פורטיס המתון של ״החבר אני״ מפנה את מקומו לפורטיס אחר. שוב, בפעם המי יודע כמה, הוא ממציא את עצמו מחדש, והפעם הוא רעב במיוחד.

השלב החדש הזה בא לידי ביטוי בדמות האורחים באלבום. לא להקה קטנה, כפי שפורטיס נהג ברוב אלבומיו עד כה, אלא מוזיקאים חברים שמגיעים ומקבלים תפקיד מותאם להם בתוך השירים. מר, איש הדג נחש, ממלא כאן את תפקיד הראפר האורח, בצורה שמעט מזכירה את שיתוף הפעולה בין פורטיס לקוואמי, או בין מוקי לפורטיסחרוף, אבל גם עם הרבה אנרגיה ומטען שהוא מביא איתו.

העץ על הגבעה

אם כבר אורחים באלבום, 14 שנה עברו מאז הפעם האחרונה שבה ברי סחרוף התארח באלבום סולו של פורטיס. פורטיס סיפר שלא חשב בכלל להזמין את סחרוף, אבל עשה זאת בהמלצת שוקי וייס, המנהל האישי והשותף להפקת האלבום ולהוצאתו (פורטיס לא חתום בחברת תקליטים, ואת האלבום הזה הוא הפיק ומימן ביחד עם וייס, בהפצה של ׳התו השמיני׳).

סחרוף לא מנגן, לא מפיק ולא כותב בשיר הזה – הוא הגיע על תקן זמר בלבד, וברור לגמרי למה. מבחינה מוזיקלית, השיר מתאים מאוד לאתה נמצא כאן או לאלבום שברי עתיד להוציא בשנה שלאחר מכן, ליקוטים. מבחינת הטקסט, פורטיס יוצא קצת מהכותרת לטובת פילוסופיה חיובית, והקול העדין יותר של סחרוף מאפשר לשיר כזה להתעכל בצורה טובה יותר.

גרסת המשורר

פורטיס אמר שהשיר הזה הוא מעין הצצה לתהליך הכתיבה. זה חלק מהתהליך הניו־אייג׳י שעבר על פורטיס בתקופה ההיא, תהליך שהיה קשור גם להעמקה שלו בעולם התדרים, אבל גם לחיבור שלו לעל־טבעי. כנראה שהחוויות הבריאותיות הותירו בפורטיס חותם, ובשיר הזה הוא מתאר כבר בשורה הראשונה את ״האדם הקדמון / הילד של אמא / המלאך אלקטרון״ – שלושה גלגולי חיים שונים. את הכל הוא מחבר בפזמון לקולנוע: ״סינמה חושך / סינמה אור / סינמה רוח / סינמה גוף״. כמו בריאליטי, הכל מעין הצגה, דמות שאנחנו משחקים.

ארץ השקופים

תולדות הכותרת הוא אלבום מאוד וורבלי. כל שיר כולל המון טקסט למעט השיר הזה, שכולל שני בתים ופזמון קצרצר – 10 שורות בסך הכל. למרות זאת, זה אולי השיר האינטנסיבי ביותר באלבום. ״כאן כעת מחול לוהט / רוטט בגוף ומתנדנד״, שר־צועק פורטיס בפזמון.

בראיונות מהתקופה פורטיס חזר לא פעם על הרצון לחזור למקורות של המוזיקה ודרכם להגיע לנבכי הנפש. הוא דיבר על שבטים אפריקאים קדומים שרוקדים ללא הגברה, ללא גיטרה חשמלית וללא סאונד. הוא סיפר שכשהוא ראה את הקהל שלו רוקד בהופעות, הוא הבין את הקשר בין העבר להווה. הוא דיבר הרבה גם על אטומים ואלקטרונים, שקופצים ומחברים בין אנשים.

על החיבור הזה הוא דיבר בעיקר בהקשר של הלהקה שהתגבשה סביבו באלבום ואחר כך בהופעות: עידו אגמון בגיטרה, גיא שכטר בתופים, ג׳נגו בבס, דני עבר־הדני בסינתיסייזר, אייל יונתי בקלידים וכלי הקשה וגיא פורטיס, בנו הבכור, בגיטרה. ״הלהקה שלי הם הדבר הכי חשוב שמקיף אותי", הוא סיפר "אני לא צריך לדבר איתם הרבה ולהגיד להם 'תעשה ככה, זה לא טוב!' (…) באלבום הזה אחד הדברים היפים שהתרחשו הוא שאנחנו לא עשינו שום דבר – הכל התרחש"

כשקוראים את הדברים האלה, וחושבים על פורטיס בן ה־61, פרוד מאשתו, חי לבד בתל אביב, תוך כדי צילומי העונה השנייה של ״אקס פקטור״, פתאום אפשר להבין את הצורך הבלתי נשלט הזה בחיפוש משמעות – אולי זאת בעצם ״ארץ השקופים״, שעליה נכתב השיר.

עתיק מעתיק

השיר הזה מציג אורח נוסף: יובל בנאי. 17 שנה אחרי שהוא שר קולות ב״משאית פיננסית״, בנאי חוזר ומצטרף לדואט מעניין עם פורטיס. השיר הזה משתמש בכותרת שנראית סתמית או משעשעת כדי להגיד משהו על מילה שהפכה להיות מזוהה עם פורטיס ב״אקס פקטור״: משובט.

פורטיס כנראה הבין את כללי המשחק בפריים טיים. הוא הבין שהביאו אותו על התקן שהוא ממלא בטלוויזיה מאז הכתבה על ״פלונטר״ ביום העצמאות 1978: ליצן משוגע, מצחיק והיפראקטיבי, שאומר בסערה את מה שאף אחד אחר לא מעז להוציא מפיו. פורטיס נהג להגיד למתמודדים שנראו לו לא מקוריים, חנפנים או מלאי גימיקים, שהם ״משובטים״, וזה הפך לסוג של בדיחה רצה בתוכנית. בשיר הזה הוא נוקט בגישה שונה: הוא מכיר ומחבק את ההמשכיות של המוזיקה – כל אחד מעתיק מהקודם, ויוצר את הבא: ״עתיק מעתיק מעתיק ונוצר / עתיק מעתיק מעתיק ויוצר״.

מעיר נעלמים

הסינגל הראשון שיצא מתוך האלבום עוד ביוני 2015, במקביל למספר מצומצם של הופעות שבהן פורטיס חבר לסחרוף לרגל הוצאה מחודשת של סיפורים מהקופסא על תקליט. ברוח ההופעות האלו, שורת הפתיחה של השיר, ״זאת פריחה מאוחרת״, נראתה כמו ניסיון להתנער מהעבר, ואולי גם מהפריים טיים, ולפרוח מחדש בשדות המוזיקליים הטהורים.

למעשה השיר הזה, וזה מגולם גם בתוכן שלו, הגיע בתזמון שיכול היה להיות בעייתי עבור פורטיס. העובדה שהוא הקליט את האלבום תוך כדי צילומים לעונה השנייה של ״אקס פקטור״ רק הגבירה את הדיסוננס בין אולפן הטלוויזיה לאולפן ההקלטות. ״הקלטתי את זה בזמן שעשינו אודישנים, בכוונה", הוא סיפר לקוואמי והסביר איך זה תרם לו בהקלטות, "מבחינתי אין יותר ז׳אנרים, אנחנו בתוך מרק ז׳אנרים ובמרק הזה יש בשר וירקות ותבלינים וכל החומרים ביחד צפים ביחד. מזרחיים עם אלטרנטיב. מבחינתי זה שאין ז׳אנרים היום נתן לי חירות מדהימה. לא להיות מחויב לאף אחד״.

שנות אור

קוואמי ציין במהלך האירוח שהשיר הזה הזכיר לו את אריק איינשטיין. דרכו של פורטיס מעולם לא הצטלבה עם איינשטיין, אבל הרוגע והמתינות של השיר הזה הופכים את פורטיס למין שנסונר שכזה, קצת ברוחו של אריק. הוא סיפר שהשיר הזה הוקלט בטייק אחד. הלהקה נכנסה לאולפן, ניגנה אותו פעם אחת וזהו – זה מה שנכנס לאלבום.

לעומת שאר השירים באלבום, שכולם רועשים ואנרגטיים, השיר הזה איטי ומהורהר. פורטיס, כהרגלו, שר בצורה טעונה ולעיתים עולה לצעקה של ממש, אבל השיר הזה מדבר על זמן – הזמן שנסע מסביבו של פורטיס בשנים שקדמו להקלטת האלבום. בגיל שבו אמנים מתכנסים לביתם, מופיעים לוועדי עובדים, מקליטים קצת בבית בשביל הכיף ומרשים לעצמם קצת להתרווח ולנוח, פורטיס השתנה שוב ושוב. לא פלא שתולדות הכותרת הוא האלבום הכי סוער של פורטיס מאז שוטר פושע והענק הלוחש.

גם העטיפה של האלבום לא הראתה שום סימני התמתנות או זיקנה. צלם איטלקי בשם טינו וואקה יצר את הדימוי המיוחד של פורטיס, לבוש בחליפה ומשקפי שמש, ואיתו דוגמנית עירומה שעוטה זוג כנפי מלאך, והכל על רקע מדברי שומם. כל זה נתן לפורטיס את זריקת האנרגיה שהוא כל כך הזדקק לה אחרי התקופה המורכבת הזאת.

את האלבום הוא השיק בספטמבר 2015, בהופעה מיוחדת עם האופרה הישראלית. גם זה היה מפתיע ולא צפוי, והציב מחדש את פורטיס כאמן פורץ גבולות שמחדש את עצמו שוב ושוב. הוא צלח את משוכת ההתמסחרות, וחזר למקום הנוח והנכון עבורו. הוא מיד המשיך את התנופה, והחל לכתוב שירים לאלבומו הבא, האלבום העל־טבעי.

מוזמנות/ים להאזין לתומר קריב ביום שישי ב־13:00 מדי שבועיים בתוכנית האישית שלו, ובתוכנית "זה מכבר" ביחד עם ישיב כהן

וואלק יש מצב שתעופ/י גם על אלו

  • גיאגיא ואיילו בבארבי. צילום: תומר גילת
    פוסט  

    ביקורות

    גיאגיא ואיילו השכיחו לרגע את הצרות שבחוץ

    הצמד השיקו את האלבום השני שלהם בבארבי החדש, מול קהל שמוכן להישבע להם אמונים

    ירדן אבני 08.03.2024
  • הלאדו נגרו. צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב
    פוסט  

    ביקורות

    הלאדו נגרו משייט בין הטבעי לדיגיטלי

    האלבום החדש של היוצר האמריקאי־לטיני ממזג בין הנפש העדינה שלו לסקרנות המוזיקלית שמניעה אותו

    ירדן אבני 28.02.2024
  • עמית בויום (Cherry Coloured). צילום: ניתאי לוי
    פוסט  

    ביקורות

    הדמיון האינסופי של Cherry Coloured

    היוצרת עמית בויום הוציאה את אחד מהאלבומים הישראליים הכי טובים שעדיין לא שמעתם

    ירדן אבני 20.02.2024