"נקודת חן" היא תוכנית מוזיקה מקומית המשודרת אחת לשבועיים, בימי ראשון, בה מארחת חן ליטבק יוצרים מקומיים לריאיון באולפן ולהשמעת המוזיקה שלהם ושל אחרים.
האורח הפעם הוא iogi (יוגב גלוסמן) שהוציא באפריל את אלבומו החדש, Everything's Worth It. זה האלבום השני שהוציא באנגלית, והשלישי בסך הכל, לאחר The Ceiling משנת 2018 ומישהו בדלת משנת 2019. יוגי הוא גם נגן מוכשר שמופיע עם כמה מהמוזיקאים המובילים בארץ, ממרסדס בנד, אביתר בנאי ועד לשי צברי, שאת ההופעות שלו הוא גם מנהל מוזיקלית.
ועכשיו, ירדן אבני עם הזווית שלו על יוגי והאלבום החדש:
המוזיקה של יוגי הייתה יכולה בקלות להיות עוד זריקה נוסטלגית של המאזין אל העבר. המולטי־אינסטרומנטליסט הוא פשוט יוצר נבון מדי מכדי להשתמש בטריקים כל־כך פשוטים. אפילו שהוא מתייחס באופן ישיר אל עולם אוטופי ומושלם בשיר כמו "Disney World", המודעות המיידית שלו לאשליה של כל מה שמסביבו נותנת לאינדי־פופ הטהור וחסר הפגמים שלו טוויסט מעניין. זה לא בדיוק איזון בין מתיקות ומרירות, יותר כמו מתיקות שהפגמים בה הם חלק בלתי נפרד מהיופי שלה.
לקח לי זמן להיפתח אל המוזיקה של יוגי – היא הרגישה לי מושלמת ומדויקת מדי. ככל שהזמן שעבר המוזיקה הזאת גדלה לי באוזניים, ואיתה התגלה גם היופי העמוק שטמון בה. יש לה חיבור מעניין לתהליך גדול שקורה בפופ העולמי, כזה שמכוון פחות לאקסטזה ויותר לתחושות כמו השלמה עצמית, שקט ושלווה. זה המצב שבו יוגי מרגיש הכי בנוח, והוירטואוזיות שלו כנגן, או האיכות שלו ככותב, מתגלות דווקא ברגעים המאופקים יותר שלו. כך גם היה בהופעה המצוינת שלו באינדינגב – הוא ביקש מהמאזינים שלו להישען אחורה ולפתוח את הלב, כדי לכבוש אותם עם הסערה השקטה שהיא המוזיקה שלו.
מוזמנות/ים להאזין פה לתוכנית במלואה ולקרוא כאן קצת מהשיחה עם יוגי:
אז איך הייתה ההופעה באינדינגב?
אינדינגב היה משוגע. הוא היה חסר בשנה שעברה והקהל כל כך בעניין של הכל שזה מעורר השראה ונותן חשק לעשות עוד מלא הופעות ולעשות עוד פסטיבלים. ההופעה שלי הייתה מהממת, היה לי כיף מאוד לנגן בשקיעה. כיף לנגן בבמה ענקית.
הוצאת אלבומים גם באנגלית וגם בעברית, ואתה בוחר להפריד בין הזהויות האלו במוזיקה שלך, למה?
אני אוהב אנגלית ואני יודע אנגלית בקטע ממש טוב. לא יודע, אין לי משפחה אמריקאית או משהו, אני פשוט ממש מחובר לאנגלית. המוזיקה שאני שומע מאז שאני קטן היא באנגלית, שמעתי גם בעברית אבל איכשהו האנגלית תפס יותר. אני לפעמים חושב באנגלית וברירת המחדל שלי היא אנגלית. כשיוצאת לי איזה מנגינה אז הדבר הראשון שאני חושב עליו זה באנגלית, אז עשיתי את האלבום (הראשון שיצא ב־2018 – ח"ל) באנגלית והוצאתי אותו. זאת אומרת, באתי להוציא אותו ואז פתאום רציתי להגיד גם קצת דברים בעברית, שלא חשבתי שזה יגיע אלי אבל פתאום היה את החשק הזה. השירים באנגלית הם קצת יותר שטוחים, ולשירים בעברית יש יותר משקל. אני אוהב את ההפרדה – זה נותן עוד פנים ועוד צורות לדרך שלי ליצור וזה גורם לי גם לכתוב אחרת, ליצור אחרת, לעשות מוזיקה אחרת לגמרי.
בהקשר של הדמות של iogi, למה השם כתוב רק באותיות קטנות?
אני ראיתי לפני ארבע שנים אלבום של LCD Soundsystem שהוא היה באותיות קטנות. והייתי כזה ״המממ, מגניב!״ וזה מאוד תפס לי את העין. אותיות גדולות מרגיש כמו משהו כל כך רשמי וקצת ארכאי, כאילו זה חשוב.
אני ראיתי את זה בתור משהו שמאוד מתאים לך. בהופעות אתה מאוד רגוע, בזון שלך, וזה מתאים לחוסר הצעקנות שבאותיות קטנות.
לגמרי. זה רלוונטי למה שקרה עכשיו באינדינגב. רציתי לפנק את הבמה הגדולה ולהיות כמו גל תורן ואביתר בנאי שאני מופיע איתם והם אוכלים את הבמה. אחרי שיחות מאחורי הקלעים עם מוזיקאים, הגעתי למסקנה שאין צורך בזה, אני עושה את מה שאני עושה, ואני לא צריך להיות עכשיו איזה כוכב.
הפקה: תום גבעול
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
