הסיפור של פורטיס – פרק 21: חפש שגיאות בין הטיפות
עטיפת האלבום חזל"ש של פורטיס

מאמרים

הסיפור של פורטיס – פרק 21: חפש שגיאות בין הטיפות

הפרויקט השאפתני ביותר של פורטיס יוצא לאור

תומר קריב 29.09.2021

״לקחתי את הקיצור של 'חזרה לשגרה' מהפורומים הביטחוניים, הם נורא אוהבים לכתוב 'חזל"ש' אחרי פיגוע או משהו, שזה נשמע לי… כאילו כל החיים שלנו מושמים בקיצורים. נראה לי נכון לקרוא לאלבום הזה 'חזל"ש' כי גם החזל"ש לא מושלם, יש בו כתמים״.

הפרויקט השאפתני ביותר בקריירה של פורטיס יצא לאור ב־17 בפברואר 2009: פורטיס משולש – מארז של שלושה אלבומים שהם מעין סיכום דרך של פורטיס עד כה מצד אחד, ומבט לעתיד מצד שני.

האלבום הזה הגיע אחרי תקופה של פרגון מחודש לפורטיס. מאמצע שנות ה־90 הוא חווה תקופה לא פשוטה מבחינת פרגון תקשורתי ומכירות אלבומים. הוא נשאר אמן מוערך ואהוב על ידי מוזיקאים, אבל נראה היה שהוא מאבד קשר עם הקהל ועם האופנות המתחלפות בעולם המוזיקה. גם אלבום אישי ומרתק כמו חצי אוטומטי התקבל בהרמת גבה.

רק כשיצא על המשמרת הוא חזר להיות פורטיס המחובק. שיתוף הפעולה המחודש עם סחרוף, והאלבום יוצא הדופן שהוציאו יחד, נראו כזריקת אנרגיה לקריירה של פורטיס. אבל הוא חיפש משהו אחר.

האלבום המשולש נראה כמו ריקון מטענים. פורטיס זרק פנימה את כל הנושאים המרכזיים שהעסיקו אותו ככותב מאז תחילת הדרך, 31 שנים קודם, ועד כה הוא עשה את זה עם קונספט ברור, וחילק את עומס המחשבות שלו לשלושה חלקים.

הראשון, יער ישראלי, שבו עסקנו בפרק הקודם, התעסק בכללי. במעבר של פורטיס עם משפחתו מהעיר הגדולה למושב הכפרי; במלחמת לבנון השנייה; בתרבות המקומית; בחוסר צדק. אלבום כעוס אבל לא מתלהם. פורטיס שיווה לו אופי מאוד ביתי, אינטימי, שנשמע כמעט כמו אוסף של סקיצות.

האלבום השני נקרא חזל״ש, והוא הולך מהכלל אל הפרט. מתעסק בנושאים אישיים מאוד וכמעט לא משתמש באמיתות כלליות כפי שפורטיס נוהג לעשות בשירים שלו. במובן הזה, הוא ממשיך את הקו של חצי אוטומטי, כשהוא שם את הזרקור בעיקר על נושא הזוגיות, האהבה והמשפחה. אבל פורטיס, כמו פורטיס, בורח מקלישאות, ומתעסק בכל זה בצורה מפוכחת מאוד, לא אידיאליסטית, ומאוד כנה.

אצבעות דביקות

״אצבעות דביקות״, השיר שפותח את חזל״ש, הוא כנראה הוותיק באלבום. הוא נולד עוד בימי חצי אוטומטי ונכנס לרפרטואר בסביבות 2003. והוא אכן נשמע לקוח מתקופת האלבום ההוא. הצורה השקטה, כמעט הססנית, שבה פורטיס שר, נוגעת מאוד ללב: ״24 שעות אני האיש הרע הכי טוב שאת רוצה״.

זה שיר על זוגיות. ליתר דיוק, על משבר בזוגיות. על התפקיד שכל אחד משחק, ועל הקיבעון שנוצר במהלך מערכת יחסים ארוכה. כשאחד משחק את הרע, הוא כבר מתרגל, וגם הצד השני מתרגל. כל מה שהוא רוצה זה להדליק את החושך, ״מאיר את האור״.

הפזמון של השיר (״24 שעות״) הושאל באותה תקופה לערוץ מוזיקה 24, שעבר מיתוג מחודש, במסגרתו הוקם אולפן שקוף ששידר ברצף כל היום (ולכן השתמשו בשורה של פורטיס). פורטיס עצמו הגיע לחנוך את האולפן החדש לראיון וביצוע של השיר הזה. שם הוא אמר על החלק השני באלבום: ״אחרי היער, צריך לחזור לשגרה. אבל החזרה לשגרה גם כן לא מושלמת״.

בלונדיניות על אוטוביאנקי

הסיפור של השיר הזה התחיל בנובמבר 2007. אז פורטיס קיבל טלפון מזמר איטלקי בשם אלברטו פורטיס, שטען שהם בני דודים. מסתבר שאלברטו, שגדל כקתולי ולא היה מודע בכלל לקשר היהודי שלו, הגיע אליו דרך פרופ׳ מיכאל סלע. הוא פגש את אחותו בכנס בניו יורק, ועשה את הקישור דרך שם המשפחה.

המקריות הזאת, שבה שני בני דודים שלא היו מודעים כלל זה לזה, עוסקים באותו מקצוע, הביאה את פורטיס גם להופעות באיטליה, וגם לכתיבת שיר שהוא סוג של מחווה לשורשים שלו. לא רק שם השיר (אוטוביאנקי הוא רכב איטלקי), אלא גם האזכור של סיציליה והמשפט (המשובש) באיטלקית שמשמעותו: ״מחר זה העולם״.

״בלונדיניות על אוטוביאנקי״ הוא מהפלאים האלה, שפורטיס מוציא כאילו מהשרוול, והופכים במחי השמעה אחת להמנון. השיר הזה כל כך קליט, כל כך זורם בגרון, כל כך כיפי, שקשה לשים לב שגם הוא מדבר על משבר. ליתר דיוק, על בן זוג שמעודד את זוגתו לצאת לחופש חסר עכבות: ״במקום שאסור – מותר״.

להרכב שמלווה את כל האלבום – יובל שפריר, גיל סמטנה, עידו אגמון – מצטרף אורח מיוחד: ז׳אן ז׳אק גולדברג המנוח. הלהקה השתמשה בדגימת תופים שלו כדי ללוות את השיר. ז׳אק היה כל כך מדויק, עד שקשה להבחין שמדובר בדגימה. זה נשמע שהוא ממש יושב איתם באולפן. כשמחברים את זה ל״שיר של ז׳אק״ שהופיע בחלק הראשון, עם זמזום ה״בום טראק״, התוצאה מרגשת ונוגעת ללב במיוחד.

סוכריה

ככל שמתקדמים באלבום, מבינים עד כמה שאלת הזוגיות העסיקה את פורטיס באותה תקופה. ייתכן שהריחוק מתל אביב מרובת הגירויים והסחות הדעת, גרם לו לחשוב ברצינות על מושג הנישואים והמשפחה. לא בהכרח במובן השלילי, אבל בהחלט בצורה מודעת לעצמה.

על השיר הזה אמר פורטיס: ״אני כתבתי אותו אחרי שרבתי עם אישתי ריב נוראי, זה נראה לי המקום הייחודי שיכול להכיל דברים, אישי, אבל זה לא תלוש מהמציאות. לא כתבתי 'אני אוהב אותך, לא אוהב אותך', אני לא רוצה לחטוא ולכתוב טקסטים מטומטים על כמה שאני לא אוהב או כן אוהב, זה לא נותן תועלת לכלום, צריך לכתוב טקסטים עם תועלת, זאת הבעיה שלי״.

״סוכריה״ לא נשמע כמו שיר התנצלות או שיר פרידה. הוא נשמע כמו משהו מאוד כואב ואותנטי, של בני זוג שרבים אבל לא רוצים לפרק הכל. את המהלך של הריב והכעס אל תוך החזרה לאינטימיות, כפי שהיא מופיעה בסוף השיר: ״כשאת מתקרבת זה מצית וגועש״. הקול של פורטיס כאן שבור, כמעט מתחנן. ייתכן שזאת הפעם הראשונה, מאז ״חלום כחול״, שהוא אומר בשיר את המילים ״אני אוהב אותך״.

מעליי

אפרופו ״חלום כחול״, השיר הזה גם ממשיך את מה שהגיע בסוף ״סוכריה״, השאיפה לאינטימיות, וגם הוא מעין חלק שני לאותו שיר מיתולוגי.

מארינה מקסימיליאן בלומין מגיעה להתארח כאן. הפעם הראשונה מאז ״בוקר של קטיפה״ שבה פורטיס שר דואט עם קול נשי (להוציא את ״אספמיה״ עם שרון רוטר). הליהוק של מארינה עצמה מעניין. רק שנתיים קודם לכן היא פרצה בעונה החמישית של ״כוכב נולד״. אבל ניכר היה שהיא לא עשויה מאותו חומר של שאר המתמודדים. היה בה משהו יוצא דופן, חייזרי כמעט, תיאטרלי מאוד ומלא הומור. אפשר להבין למה פורטיס הזמין דווקא אותה.

גם העיבוד של השיר הזה הולך מעט יותר לכיוון שלה, ברוח מעט ג׳אזית־פופית, ואולי זה מסמל משהו קצת יותר רחב. אולי האירוח שלה באלבום הוא ניסיון של פורטיס להתחבר לתרבות העכשווית ולהבין מה המקום שלו בתוך מה שאז כונה, לרוב בלעג, ״תרבות הכוכב נולד״. אולי כאן נטמנו הזרעים לקפיצת הראש שלו אל תוך הריאליטי המוזיקלי, כמה שנים מאוחר יותר.

הנושא המעט פרובוקטיבי שבו עוסק ״מעליי״ כמובן לא חדש לפורטיס. הוא כתב על סקס ב״חלום כחול״ ו״איזה מין מין״ ו״תטרוף אותך״. מה שמעניין כאן היא הזווית הנשית, שהופכת את מה שיכול להתפרש היום כאגרסיביות גברית מסוימת, לסוג של יחסי כוחות שוויוניים. פורטיס ימשיך להתעניין בצד הנשי ויעמיק את הסקרנות הזאת באלבום מדור פיות.

אסור

יש משהו מעט פשטני בשיר הזה. פטנט טקסטואלי עם מעט תחכום. מצד שני, המקצב המדבק הופך אותו לשיר, ויש בו גיטרה פסיכדלית מדהימה, אולי תפקיד הגיטרה המעניין ביותר באלבום, לשיר שהוא סוג של ירידת מתח אחרי קודמו.

אומרים

אם ננסה לחבר את השיר הזה לרוח של חזל״ש, אז זה החלק עם ה״כתמים״ של אותה שגרה, כמו שפורטיס קרא לה.

זה שיר זועם, ופורטיס שר בו בצורה אנרגטית ועצבנית: ״חפש שגיאות בין הטיפות, תמצא קליפות, הכל שמועות״. זה נשמע כמו נונסנס, אבל כשמקשיבים לצורה שבה הוא שר את המשפט הזה, מבינים את המסר, במיוחד במה שבא אחריו: ״כי מה שאתה רואה, זה מה שאתה רוצה – לא באשמתך״. יש פה מסר מעט פילוסופי על רצון חופשי. פורטיס מסתכל על השגרה מבעד למשקפיים הכפריים החדשים שלו, ומתחיל לתהות האם אנחנו באמת חופשיים.

חזרה לשגרה

הופעת האורח השנייה של ז׳אן ז׳אק גולדברג המנוח היא בתפקיד תופים ששולב בשיר הזה, כולל המעבר המיתולוגי של ״ניצוצות״ (לא ברור האם זאת ההקלטה המקורית או, מה שנראה סביר יותר, שחזור שלה). השיר נשמע כמו הצד השני של קודמו. הטקסט מעט דומה: ״הכל מקושקש״, ״אין שדר מתוחכם, אין קול יותר חכם״, אבל הרוח הכללית עדינה ורגועה. פורטיס מקבל את חוסר השליטה: ״הכל ברור, צפוי מראש, אך מיותר״.

טבעות ומקלות

שיר יפהפה, רגיש וכנה על משבר בזוגיות. הדימוי של גבר ואישה לטבעת ומקלות, שנשמע כמו בדיחה מינית ילדותית, משמש כעוגן לתיאור של הפער בין החתונה וההתלהבות של תחילת הקשר, לבין השגרה המעיקה של ״תורידי את הפח״. המשפט ״תבשלי יא חפף או תקבלי בכפכף״ נראה די מיותר, אבל ההנגדה בין ההתרגשות של האורחים שאוכלים עוף והדמעות שזולגות על השמלה לבין מה שהדבר הזה הופך להיות, מזכירה איזה כותב טקסטים מחונן פורטיס יכול להיות. אמיתי, ציני, לא עושה הנחות, מצחיק, אפל ותמיד נוגע ללב.

ארץ עיר

המעברים המזרחיים של השיר הקודם הופכים להיות המרכז של השיר שמסיים את חזל״ש.

השיר הזה נשמע, לכאורה, כמו סוג של בדיחה על המוזיקה המזרחית. אבל לפורטיס יש מספיק קבלות שיעידו על השימוש שלו במקצבים ים־תיכוניים לאורך השנים, בצורה אורגנית ולא פרודית. בתקופה שבה הרבה אמנים ישראלים לעגו למוזיקה המזרחית וסיפקו ציטוטים מביכים למדי על ההצלחה שלה, פורטיס נשאר כפי שהיה תמיד – זוכר את השורשים העיראקיים שלו ומשלב בצורה טבעית לחלוטין את המקצב הזה בתוך המוזיקה שלו.

גם אם המילים של השיר הזה מרגישות קצת מליציות וקשה להבין באמת את המהלך שלו, הביטוי ״ארץ עיר״ הוא ההשלמה ליער ישראלי. הסיבוב בתוך אותו ג׳ונגל מתכנס בסופו של דבר לאותה עיר. עיר שאולי פורטיס כבר מתגעגע אליה.

״ארץ עיר״ סוגר את חזל״ש ואת הדיסק השני באלבום המשולש. ועכשיו לדיסק השלישי, המפתיע והשאפתני ביותר של פורטיס.

חימושניגיגי

״'חימושניגיגי' הוא הסאבטקסט של שני התקליטים האלה. מי שיבין את הסאבטקסט של 'חימושניגיגי' יבין על מה אני דיברתי. יש איזשהו היגיון שגם לי הוא הסתבר עוד יותר אחרי שכתבתי אותו״

הדיסק השלישי בקופסה המשולשת של פורטיס הוא היצירה השאפתנית ביותר שהקליט אי פעם. כדי להבין אותה, צריך ללכת אחורה. הרבה אחורה. 1975, פורטיס בן ה־21 יושב עם גיטרה בסלון עם חברים, ומאלתר על המקום שירים על חבריו. כשהוא נתקע – הוא מפסיק עם העברית ועובר לג׳יבריש.

הג׳יבריש תלווה את פורטיס שנים רבות. זאת היתה הדרך שלו למצוא מקום נוח, מחוץ לישראליות על כל המשמעויות הכבדות שלה. חוסר המחויבות לשפה ולמילים הפך את כל ההוויה של פורטיס לייחודיות אך ורק לו. הוא היה חייזר שנחת באמצע התרבות העברית, ודיבר בביטויים שאף אחד לא הבין, חוץ ממנו.

ב־1990 הוא אמר: ״לפעמים אתה מרגיש שאמרת הכול וסתם בא לך לשחק עם ההברות, ואז אתה מרגיש מוזיקלית יותר מפותח״. הג׳יבריש צפה ועלתה שוב ושוב בדרכו של פורטיס. בסרט ״שולץ״, בכרומוזום וז׳אן קונפליקט, ב־Foreign Affair ואחר כך מדי פעם בקריירת הסולו. אבל עם השנים הוא זנח אותה לאט לאט, ככל שהפך למוזיקאי יותר ויותר מקובל ואהוד על הקהל והמדיה הישראלית.

ואז, ב־2009, היא פתאום חוזרת. ובגדול. קצת קשה להקיף את המגנום אופוס הזה. הטקסט המלא שלו נמצא בעמוד הבנדקמפ של פורטיס, אבל זה דבר שצריך לשבת עם אוזניות ולהאזין לו בתשומת לב.

הדמויות המרכזיות בקטע הזה הן חימושניגיגי, חצוציאן וזניח, המיקום הוא בעיר העתיקה והקדושה שמגגה, והעלילה הרופפת מתייחסת למלחמת אמונה סביב פולחן החימושני, שמתבררת (זהירות ספוילר) כפרסומת לשואבי אבק. יש משהו מאוד חנוך לויני בצורה שבה פורטיס רותם שמות אבסורדיים לחלוטין אל תוך סיפור אלגורי על ישראל, ירושלים, דת ומלחמות.

זה מה שכתב על חימושניגיגי גיא חג׳ג׳ (גילוי נאות: גיא ערך חלק גדול מהסדרה הזאת), בביקורת ב״עכבר העיר״ ב־18.2.2009: ״זהו סיפורה של ירושלים של היום ושל העתיד האפשרי, על מלחמות בשם האל ועל עם שנותר לבד, נטוש ושכוח אל. זה שלט אזהרה מהבהב לפיו להילחם על ממלכה הנמצאת בתוך שואב אבק בשם אל הנקרא חימושניגיגי, זה נונסנס בדיוק כמו לצאת למלחמות על ירושלים.

נראה שהסיפור על ממלכת חימושניגיגי הרחוקה – שנפתח בקולות שאיבת אבק ומתפתח לג'אם פאנק פסיכדלי – היה עצור בפורטיס זמן רב, רעיון מופרע שהוא לא העז "לבזבז" עליו דיסק. איזה מזל שהוא ביזבז. גם אם קשה לצלוח אותו יותר מפעם אחת בלי חומרי עזר, האמירה שהוא מותיר והדרך שהוא בוחר כדי לומר אותה עוזרים להגדיר את פורטיס כמשוגע הכי שפוי בינינו, נביא זעם בשער, זקן השבט שיכול ללמד את כל צעירי רימון וגלגלצ איך נשארים צעירים לנצח – לא מפסיקים להעיז״

המילה ״חימושניגיגי״ עלתה בכל ראיון של פורטיס באותה תקופה. כל אייטם של יחסי ציבור שליווה את האלבום נפתח בשאלה: ״מה זה חימושניגיגי״? פורטיס ידע את זה, ושיחק עם זה. הוא סיפר בכל פעם משהו קצת שונה. פעם אמר שהדמות נולדה בנסיעות להופעות במינימל קומפקט, פעם אחרת חיבר אותה לקונספט של האלבום, וגם טען שזה נונסנס מוחלט וחסר פשר. הכל, כנראה, נכון.

משולש זכה לביקורות נלהבות ביותר. אולי הנלהבות ביותר שקיבל אלבום של פורטיס מאז שנות ה־90. אולי אפקט על המשמרת, ואולי גם המבקרים, שהעריצו את פורטיס שנים ארוכות, חשו בחילופי הדורות, והרגישו צורך להיאחז באב המייסד.

בן שלו כתב עליו ב״הארץ״, תוך השוואה לקודמו: ״על המשמרת היה דחוס, אפל, רועש; "משולש" מעט בהיר ומאופק יותר (במושגים של פורטיס, כמובן). אותו יאוש, רק פחות זועם, יותר זוחל… פורטיס ממקם את רוב השירים החדשים שלו בטריטוריה שמשלבת בין הממשי ובין ההזוי והמקאברי״ (1.3.2009ֿ). המשפט האחרון יסמן את הדרך של פורטיס מכאן והלאה.

משולש היה סוף תקופה. זאת היתה הנגיעה האחרונה של פורטיס בממשי כפי שהוא תופס אותו. האלבומים הבאים שלו יעברו לטריטוריות אחרות. הם יהיו נטועים במקום, אבל ישייטו יותר ויותר בהזוי, בחללי, במטאפיזי ובאבסורדי.

אבל לפני שכל זה יקרה, פורטיס יחזור לרגע לכיסא המפיק המוזיקלי, ויעשה את זה בגדול.

מוזמנות/ים להאזין לתומר קריב ביום שישי ב־13:00 מדי שבועיים בתוכנית האישית שלו, בתוכנית "זה מכבר" ביחד עם ישיב כהן, ובספיישלים הרבים שהוא מגיש ברדיו הקצה

וואלק יש מצב שתעופ/י גם על אלו

  • פוסט  

    חדשות

    החידון של פורטיס

    בחן/י את עצמך - עד כמה את/ה משוגע/ת על פורטיס?

    צוות הקצה 12.03.2021
  • גיאגיא ואיילו בבארבי. צילום: תומר גילת
    פוסט  

    ביקורות

    גיאגיא ואיילו השכיחו לרגע את הצרות שבחוץ

    הצמד השיקו את האלבום השני שלהם בבארבי החדש, מול קהל שמוכן להישבע להם אמונים

    ירדן אבני 08.03.2024
  • הלאדו נגרו. צילום מסך מתוך ערוץ היוטיוב
    פוסט  

    ביקורות

    הלאדו נגרו משייט בין הטבעי לדיגיטלי

    האלבום החדש של היוצר האמריקאי־לטיני ממזג בין הנפש העדינה שלו לסקרנות המוזיקלית שמניעה אותו

    ירדן אבני 28.02.2024