"נקודת חן" היא תוכנית מוזיקה מקומית המשודרת אחת לשבועיים, בימי ראשון, בה מארחת חן ליטבק יוצרים מקומיים לריאיון באולפן ולהשמעת המוזיקה שלהם ושל אחרים.
הפעם האורח הוא ישי קיצ'לס, שמגדיר את עצמו כ"משורר, מאהב, אב, בעל, פסנתרן, מבקר קולנוע, איש תרבות, איש משפחה, כותב שירים". מלבד מוזיקה, כיום קיצ'לס משמש גם כמבקר הקולנוע ב"ישראל היום". בעבר כתב ב"גלריה", ב"עין השביעית" ובאתרים נוספים, והלהקה שייסד והנהיג פוריטנים צעירים הייתה מחלוצות סצינת האינדי הירושלמית, תחת הלייבל האגדי פאקט. ביולי האחרון שיחרר את אלבום הסולו השלישי שלו בתוך ישי קיצ'לס, בהפקה מוזיקלית של יונתן לויטל.
מוזמנות/ים להאזין פה לתוכנית במלואה ולקרוא כאן קצת ממה שישי סיפר לנו:
אלבום בלונג דיסטנס
אז אחרי מוזיקה למזמוזים ושני החלקים של ווטאבר, גבר, עכשיו הגענו לאלבום השלישי שלך! הוא יצא ממש לפני שבוע ואנחנו כאן לחגוג אותו: בתוך ישי קיצ'לס. ספר משהו על האלבום, מאיפה הוא הגיע?
מאיפה הוא הגיע? מתוכי. מאיפה הוא הגיע? מהחיים. תשובה נוראית. תשמעי, נכתבו שירים, הצטברו שירים, מה שקורה מדי פעם, והתגבש איזשהו נרטיב, לפחות עבורי. וזה סימן שצריך לעשות עם זה משהו. […] אני הייתי שמח לקחת את הקרדיט, אבל אני לא יכול. יונתן לויטל, המפיק של האלבום הזה שגם עיבד איתי את השירים, צריך לקבל את הקרדיט. אני הייתי בשוויץ, בציריך, בשנה של הקורונה והיה לי מזל מאוד גדול שנוצר הקשר עם יונתן. החיבור הזה היה באמת מתנה משמיים בשבילי, גם בתקופה הזאת וגם עצם העובדה שאפשר לשבת בשני מקומות כל כך רחוקים האחד מהשני ולעשות משהו שאין בו שום פשרות או מגבלות. זה די מדהים ומאוד משמח אותי.
אז איך זה עבד בינכם באמת? הוא היה שולח לך ערוצים שתגיד מה שאתה חושב, שתוריד שירה?
לפני הקורונה הספקתי להקליט ב"מזקקה" בירושלים פסנתר ושירה של כל השירים. היו לי את השירים בצורה המאוד בסיסית הזו, שזו גם בגדול הצורה שאני מופיע, כשאני מופיע לבד, עם הפסנתר. והיה לי רעיון, אבל קשה להיכנס אחד לשני לתוך הראש ולהבין רפרנסים, אבל זה מאוד זרם וקרה יחסית די מהר. זה פשוט חיבור באמת מוצלח בעיניי, לאוזניים.
מוזיקה וקולנוע: העולמות נפגשים
אתה גם מבקר קולנוע, איך אתה מתמודד עם שני העולמות?
בשמחה, זה מקום טוב. זה מין מאגר אינסופי של תמונות ורגשות ותחושות ורפרנסים וסצנות ודרמות וטרגדיות, והרבה פעמים רק אני מבין מאיפה הדבר נשלף. ומנגד, הרבה פעמים דווקא לא, ואז זה גם מפתיע לשמוע אנשים שמזהים ומבינים למה התכוונתי. כן, נגיד בשיר "בתוך ישי קיצ'לס" לא ניסיתי להסתיר יותר מדי את הרפרנס לסרט "בתוך לואין דייוויס" של האחים כהן ספציפית, אבל גם למסורת הזו של הסינגר־סונגרייטר בסצנת הפולק, נגיד Another Side of Bob Dylan, כשהאמן שם את עצמו על שולחן הניתוחים באיזשהו אופן. ובגלל זה גם החלטתי שהגיע הזמן לשים תמונה שלי על העטיפה. אני חושב שזה חלק מהמסורת: הנה אני.
"בגולה מה אכפת לי?"
אז אנחנו מגיעים גם למשוררים: באלבום הזה לקחת טקסט של יהודה עמיחי. מאיפה זה הגיע?
מאיפה זה הגיע? אני ירושלמי. אי אפשר להוציא את הירושלמיות ממני, למרות שאני כבר לא גר בירושלים. השיר הזה מאוד דיבר אליי. הוא התגלגל אלי לפני כמה שנים והוא פשוט התחבר לי בצורה מושלמת לאיך שהעיר נראית כרגע, כל העיר פשוט חפירה אחת גדולה. אי אפשר לעבור שני מטר בלי להגיע לטרקטורים ומנופים, הכל סגור ומאובק ונראה שזה לא ייגמר לעולם.
אז איך אתה מרגיש באופן כללי בביקור המולדת הזה?
וואו, אני מרגיש מוצף ברגשות. רובם חיוביים. אני אוהב להיות פה. אני כרגע לא גר פה, אבל אני לא חושב ששום דבר הוא חד־משמעי, סופי. […] זה מקום מאוד מורכב. פה אני לוקח מאוד ללב, פה זה כואב לי במיוחד, מכעיס אותי במיוחד, מעצבן אותי במיוחד. בגולה עם הגויים, מה אכפת לי?
הפקה: ברק הלר־חיון
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
