כבר שנים שאנחנו רוצות לשמוע עוד מדני עבר־הדני. המוזיקאית המוכשרת ששמענו עד היום מנגנת ושרה באלבומים של פורטיס, אסף אמדורסקי, אוזו בזוקה, בום פם ועוד רבים, וכמובן גם פגשנו לצידם על הבמות (לרוב בעמדת הקלידנית), סיקרנה אותנו מאוד בשנים האחרונות כמי שמשדרת נוכחות בימתית עוצמתית בתפאורות משתנות ומשתלבת בטבעיות בין הרכבים שונים ומצויינים. בימים אלו היא עוברת לפרונט עם פרויקט סולו חדש, ולנו רק נשאר לומר: "סוף־סוף".
EP הבכורה של עבר־הדני יצא ביום שישי האחרון, ובו חמישה שירים אותם כתבה, ניגנה והפיקה. זוהי טעימה מתוקה מהעולם המוזיקלי העשיר והמרתק של היוצרת, שמפתיעה עם ערבוב עשיר ומגוון של סגנונות המוגשים בסאונד המיוחד אשר גיבשה באלבום הקצר.
כל זה בהחלט השאיר לנו טעם רב לעוד, אז מיהרנו להזמין אותה להשתתף בתוכנית השבועית "הקצה שלי" ולבחור עבורכן שעה של מוזיקה משובחת, סקסית ואקלקטית, אשר נותנת עוד כמה רמזים לדמותה המסקרנת של עבר־הדני כיוצרת:
אבל אנחנו תמיד רוצים לשמוע עוד. אז ביקשנו מהעורכת האורחת של השבוע לספר לנו על עצמה מהצד השני של המשוואה, כמאזינה, ולשמוע עוד על המוזיקה המגוונת שהיא שומעת ושואבת ממנה השראה.
מהו האלבום האחרון שהפתיע אותך?
"La Aventura De Las Plantas של Joel Fajerman. זה אלבום משנת 1979 אמנם, אבל גיליתי אותו לא כזה מזמן, חבר השמיע לי. אלבום אינסטרומנטלי לגמרי, על טהרת הסינטים האנאלוגיים. יש כמה מלודיות מרגשות עד דמעות וזה אלבום שהוא פשוט צלילה עמוקה עמוקה ומתמשכת".
מתי בפעם האחרונה התרגשת משיר ששמעת ברדיו?
"אני לא זוכרת איפה שמעתי את זה בדיוק, אבל הפעם האחרונה שהתרגשתי מלשמוע שיר שקפץ לי בהפתעה הייתה בתחילת הקורונה. זה השיר 'ג׳סיקה' של רועי חרמון המעולה. בהמשך הוא הוציא גם אלבום חדש, שהוא תיבת אוצרות מבחינתי. 'ג׳סיקה' היה חלק מהפסקול בבית כמה חודשים טובים אחרי שהכרתי אותו".
מוזיקה שאהבת בעבר וחזרת לשמוע בתקופה האחרונה?
"Plastic Ono Band של ג'ון לנון, אלבום שחזרתי אליו הרבה השנה. כשנחשפתי אליו בפעם הראשונה לפני שנים, היה לי קשה לעבור את ההתחלה שלו. השנה איזה חבר זרק לי משהו על האלבום הזה ואמר לי להקשיב לו שוב. עף לי המוח והתפוצץ לי הלב. יש שם גם כמה משירי האהבה היפים ביותר בעיניי".
התגלית המוזיקלית הכי טרייה אצלך?
"Sault, חבורת מוזיקאים בריטים בעילום שם, סוג של קולקטיב אפשר לומר, שהוציאו יחד כמה אלבומים שמערבבים כל מיני סגנונות. הכרתי אותם השנה דרך פלייליסט שדנה מודן הכינה לספוטיפיי של מועדון התדר בתקופת הקורונה (פלייליסט מעולה! תודה דנה), וסיקרן אותי להמשיך לשמוע. באמת שומעים את האקלקטיות במוסיקה שלהם, יש שירים כאלה ושירים כאלה, ובעיקר המון מוסיקה מעולה".
אלבום שעושה לך חשק מיידי לרקוד?
"A Tábua de Esmeralda של Jorge Ben Jor, תקליט שקיבלתי מתנה מבן הזוג שלי ביום הולדת, מוזיקה פורטוגזית מרוממת נפש ומשמחת לבבות. זה התקליט שחזר אצלנו בבית הכי הרבה פעמים בריפיט ותמיד גרם לנו להתחיל לנענע. אגב, האלבום של יהודית רביץ בוא לריו הוא אלבום שכולו שירים של ז׳ורז׳י בן שתורגמו לעברית, והלהקה באלבום היא הלהקה הברזילאית שליוותה אותו".
הסוד המוזיקלי האישי שלך?
"'Love you This Summer' של Big Black Delta. עוד פעם בן הזוג שלי נכנס לתמונה, מה לעשות, הבן־אדם אוהב מוזיקה ובתחילת הקשר שלנו שלח לי אינסוף שירים! השיר הזה כבר מהתיבה הראשונה שלו ריגש אותי ברמות קשות. בעיקר משהו בסאונד שלו שהתחברתי אליו מאוד, היה לי מין רגע של 'אני רוצה לעשות שיר כזה!'. ובאמת התופים בשיר הזה מאוד השפיעו עליי באחד השירים מה־EP החדש שלי, הוא עזר לי לפתור שם הרבה דברים שהיו פתוחים ובאוויר".
ההופעה שהכי היית רוצה להיות בה?
"דיוויד בואי, אין שאלה בכלל. הידיעה שהוא היה בארץ והייתי קטנה מכדי להיות שם הורסת אותי עד עצם היום הזה. הוא אחד האמנים הכי טוטאליים שיש, הוא חי את המוזיקה שלו והשתנה איתה, והמשיך תמיד לנסות ולחקור ולבדוק. הייתי רוצה להיות בהופעות בכל מיני תקופות בחיים שלו האמת: בתחילת הדרך שלו, בתור זיגי סטארדאסט, בתקופה שלו בברלין, וגם ממש הייתי שמחה לראות אותו בשנים האחרונות שלו, בתור האיש והמוזיקאי שעבר וחווה את כל מה שהוא היה".
משהו שתרצי להוסיף?
"מוזמנים להקשיב ל־EP החדש שלי – הוא נמצא בכל הפורמטים הדיגיטליים, כאן מצורף לינק לספוטיפיי. האזנה נעימה!"