בשבועיים החולפים ספד עולם המוזיקה השחורה לנביא הדאנסהול וההיפ הופ, U Roy. במשך שישה עשורים הוא ליווה את עולם המוזיקה השחורה והיווה השראה והשפעה לאינספור יוצרים. מ־Run DMC, דרך Beenie Man ועד ל־Snoop Dogg ו־Sean Paul. למרות זאת, הוא לא תמיד זכה להכרה וההערכה להן היה ראוי.
חודש פברואר ידוע בעולם בתור "Black History Month". בג׳מייקה הוא זוכה לכינוי נוסף – ״Reggae Month". זאת משום שבחודש זה מצוינים ימי ההולדת של מלך הרגאיי, בוב מארלי (הנחשב בג׳מייקה ליום חג לאומי), ונסיך הרגאיי, דניס בראון. ציון ימי ההולדת של מי שהלכו לעולמם נפוץ יותר בג׳מייקה מאשר ציון יום מותם. תורמת לכך, בין היתר, דרך החיים הראסטפארית והפילוסופיה המיוחדת שלה. הרבה ראסטפארים לא מאמינים בקונספט של חיים לאחר המוות, ומסתכלים על הזיכרון של מי שכבר לא איתנו כדרך מסוימת שלהם להמשיך לחיות דרכנו.
זה די סמלי שדווקא בחודש הזה הלך לעולמו אחד מהאייקונים החשובים בכל הזמנים של התרבות הג׳מייקנית, U Roy. אם השם לא מצלצל לכן/ם מוכר, אל תרגישו לא נעים. אמנם מדובר באחד מגדולי האומנים שיצאו מג׳מייקה, ובהתחשב בעובדה שיצאה מהאי הקטן הזה כמות מוזיקאים שיכולה למלא יבשת שלמה זה לא עניין של מה בכך. אבל עדיין, מחוץ לג׳מייקה רוי לא תמיד זכה להערכה המגיעה לו. בכל זאת, מדובר במי שהיווה השראה לז׳אנר ההיפ הופ, בכך שחרז על מקצבים לפחות עשור לפני שמישהו בארצות הברית חשב לעשות זאת.
ייתכן כי הערכת החסר של רוי נובעת מהראשוניות שמאפיינת את הסגנון שלו. אם תשמעו אותו לראשונה אולי תתקשו להבין את גודל התופעה, ולא בטוח שתבינו את הקשר להיפ הופ. אולי ההערכה אחרי מותו קשורה גם לצניעות שלו, שנדיר לראות אצל אומנים בסדר הגודל שלו. כך או כך, מדובר באומן ענק, מבריק ופורץ דרך, ששמור לו מקום של כבוד בהיכל התהילה של המוזיקה השחורה. לא לחינם מכנים אותו The Godfather וגם King of the Dancehall.
הילד שהתמכר לבאסים
הסיפור של יו רוי הוא למעשה הסיפור של תרבות הסאונד סיסטם בג׳מייקה. התרבות הזו נוצרה על רקע של שילוב בין האהבה האינסופית של העם הג׳מייקני למוזיקה וההימצאות של עץ טוב בשפע באי. לא מעט ג׳מייקנים בנו בעצמם רמקולים ענקיים ומערכות סאונד מרשימות ביותר כבר בשנות ה־50. המוזיקה הפופולרית שהתנגנה ממערכות אלו הייתה בעיקר מוזיקה אמריקאית – בלוז, סול, ג׳אז וכו׳. בקינגסטון, בירת ג׳מייקה, אפשר היה למצוא מערכות כאלו כמעט בכל שכונה, לרוב ממש ברחובות. בהיעדר אמצעי שמע אחרים באותה תקופה, הסאונד סיסטמים היוו מקום התכנסות חשוב ביותר.
זו התרבות שלתוכה נולד אוורט בקפורד, שלימים נודע בתור U Roy. הוא גדל בקינגסטון בבית נוצרי, ואמו הייתה מנגנת על אורגן בכנסיה. הוא עצמו לא נהג ללכת לכנסיה, ולכן לא ממש שמע אותה מנגנת. אבל הוא העריץ מוזיקה מגיל צעיר, והושפע במיוחד ממה שקורה ברחוב. כשהוריו היו שולחים אותו לקנות מצרכים, אם הוא היה נתקל בסאונד סיסטם בדרכו, היה לוקח לו זמן רב לחזור הביתה. הוא ידע שייענש על כך, אך היה מוכן לשלם את המחיר כדי להרגיש את הבאסים שכל כך אהב.
אף שהעיד על עצמו שהיה תלמיד טוב, בערך בגיל 14 הוא נטש את לימודיו, לאחר שזכה לראשונה בחייו לאחוז במיקרופון במסיבת סאונד סיסטם שנערכה בשכונה שלו. הוא הגיע לתקלוט של סאונד מקומי בשם Dr. Dickies Dynamic. המוזיקה האמריקאית שהתנגנה בסאונד לא הייתה מספיק מבדרת בעיניו. לכן, על מנת להלהיב את הקהל, הוא תפס את המיקרופון והחל לאלתר משפטים ולהשמיע קולות (הדבר נודע אז כ־Sweet Talking או Toasting). הקהל אכן התלהב, ובמהרה זה הפך לתופעה של ממש. אנשים רבים הגיעו במיוחד על מנת לשמוע את רוי עושה Toasting על המייק.
להעיר את העיר
בתוך זמן קצר מתחילת פעילותו, יו רוי הפך כבר לאחד מה־Toasters הפופולריים ביותר שפעלו בסאונד סיסטמים בג׳מייקה. לימים הסגנון שלו זכה לשם Deejay Style. זה ממש לא מקביל למושג DJ שאנחנו מכירים. הכוונה למי שחורז ומאלתר על גבי המקצב (רידים) ויוצר מעין רמיקס לייב לשיר המקורי. לארצות הברית הסגנון הזה הגיע לקראת סוף שנות ה־70. בג׳מייקה עשו את זה כבר בשנות ה־60 המאוחרות.
בשנת 1969, בהמלצת כמה מחבריו הקרובים, רוי החליט להיכנס לאולפן ולהקליט את האילתורים שלו על רידימים נבחרים של אחד הלייבלים הגדולים (והיחידים) באותה תקופה בג׳מייקה, Treasure Isle. בכך הוא היה הראשון להפוך את ה־Toasting לשירים מוקלטים. ההצלחה לא איחרה להגיע. בתחילת שנות ה־70, הסינגל "Wake the Town" של רוי כיכב בראש המצעדים של שתי תחנות הרדיו היחידות שפעלו אז באי (RJR ו־JBC). כך קרה גם עם הסינגלים הבאים שלו, "This Station Rules the Nation" ו־Wear You" to the Ball".
בית ספר ל־Deejays
מהר מאוד קמו ״חקיינים״ לרוי, שהפכו ל־Deejays מצליחים בעצמם. ביניהם I Roy, Prince Jazzbo, Big Youth, Dennis Alcapone ואחרים. הסגנון של כולם היה דומה מאוד, והקהל לא תמיד יכול היה להבחין ביניהם לבין המקור. יו רוי היה מאוד מתוסכל מהתופעה, ופרש מהסצינה למשך מספר שנים.
בשנת 1975 הוא הוציא אלבום חדש בשם Dread In a Babylon. האלבום החזיר לרוי את הכבוד האבוד והגיע מיד לראש המצעדים. לאחר מכן יצאו עוד מספר אלבומים מצליחים. בשנת 1976 הוציא רוי את Natty Rebel שהסינגל מתוכו "Chalice in the Palace" זכה להצלחה רבה באירופה וקנה לרוי מקום בזירה הבינלאומית. השיר גם זכה להופיע בפס הקול של Rockers, הסרט הג׳מייקני המוצלח בכל הזמנים (ולא שהיו הרבה מתחרים, אבל באמת שמדובר במאסטרפיס).
בשנת 1979 רוי הקים סאונד סיסטם משלו, בשם King Stur Gav. הוא הפך לאחד הסאונד סיסטמים המובילים והחשובים בג׳מייקה. ה־Headquarter של הסאונד היה ממוקם בחצר הבית של רוי בשכונת Cockburn Pen. היה מדובר בבית ספר של ממש. Deejays ותיקים וצעירים הגיעו כדי לתפוס מיקרופון, או פשוט לקחת חלק בהתרחשות.
כוכב, אבל צנוע
יו רוי עיצב למעשה שני ז׳אנרים מוזיקליים: ז׳אנר הדאנסהול, שהוליד כוכבים ברמה בינלאומית כמו Shabba Ranks, Beenie Man, Sean Paul ו־Bounty Killer. אך לצד זאת גם ז׳אנר ההיפ הופ לקח השראה רבה מפועלו של רוי. על כך יעיד מייסד ההיפ הופ בארצות הברית DJ Kool Herc (שלמעשה גדל בקינגסטון והיגר לניו יורק בגיל 12), שבראיון עמו בעבר הוא ליטרלי כרע ברך בפני רוי והודה לו. יעידו על השפעתו של רוי גם ראפרים כמו Run DMC, סנופ דוג ורבים אחרים.
הוא המשיך להקליט, להופיע ולעבוד לאורך כל חייו. הופעות שלו במקומות כמו צרפת וגרמניה היו סולד אאוט גם בשנים האחרונות, והוא הופיע בפסטיבלי רגאיי ענקיים באירופה מול עשרות אלפי צעירים, כשהוא באנרגיות שיא. יש לציין שיו רוי עבד גם עם מפיקים מכל העולם, ובהם גם עם המפיק המקומי אסף סמילאן (Zvulun Dub System, Med Tone Records) שפגש אותו בג׳מייקה ויחד הם הקליטו את השיר "My Ethiopian Queen".
אחד מהדברים המפתיעים ביותר לגביו הוא הצניעות עליה שמר לאורך כל הדרך, למרות המעמד אליו הגיע. הוא העיד על עצמו במספר ראיונות שהוא אדם ביישן מאוד בחייו הפרטיים. הוא לא דחף את עצמו יותר מדי, ולכן לא קיבל הכרה של ממש בתור אחד מהחלוצים של המוזיקה השחורה העכשווית. אך על הבמה הוא שמר על איכויות של כוכב אמיתי. זכיתי לראות את יו רוי כשהופיע אחרי ג׳וניור מארווין במועדון הזאפה לפני כ־15 שנה. זו הייתה הופעה מעולה, ויו רוי ריתק את הקהל לכל אורכה.
רגע ההכתרה
בנובמבר 2019, קצת לפני שהעולם השתגע, יו רוי זכה לקבל את הכבוד המגיע לו. באירוע הצדעה שנערך לכבודו במועדון ה־Amazura בניו יורק, רוי הוכתר בתור המלך של הדאנסהול. שדרן הרגאיי הוותיק של ה־BBC, דייויד רודיגן, הזמין את רוי לבמה. הוא ביקש ממנו להסתכל על הקהל ולא להציץ אל מאחורי הקלעים. ואז עלה לבמה שאבה ראנקס, עם כתר וגלימה. בזמן שהכתר הונח על ראשו, רוי לא הצליח לכבוש את הדמעות. הקהל כולו הצדיע לרוי והאירוע זכור בתור אחד מרגעי השיא של סצינת הרגאיי בשנים האחרונות.
למרות שהמשיך לעבוד ולהופיע, יו רוי סבל מסוכרת ומסיבוכים רפואיים נוספים בשנים האחרונות. ב־17 בפברואר, כשהוא בן 78, הוא עבר ניתוח בבית החולים בקינגסטון. שם הוא נשם את נשימתו האחרונה. מותו מסמל סופה של תקופה. הראשוניות של הדיבור המלהיב והחריזה על המיקרופון כבר מזמן לא ניכרת בדאנסהול, שהפך לז׳אנר מוקצן מאוד, לטוב ולרע. אך כל מי שבאו אחריו חייבים לרוי, ה־Originator, את החלק שלו בהצלחתם. מי יודע איך המוזיקה שאנחנו מכירים כיום הייתה נשמעת אם הוא לא היה נכנס לאולפן?
האזינו לתוכנית הספיישל לזכרו של U Roy:
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
