"נקודת חן" היא תוכנית מוזיקה מקומית המשודרת אחת לשבועיים, בימי ראשון, בה מארחת חן ליטבק יוצרים מקומיים לריאיון באולפן ולהשמעת המוזיקה שלהם ושל אחרים. בתקופת הקורונה התוכנית עברה לפורמט של שלט רחוק, עם חצי ראשון של מוזיקה בלבד וחצי שני בשיחה של ריחוק חברתי.
הפעם בתוכנית התארח דוד שאול, זמר־יוצר ושחקן, שהחל את דרכו בלהקת הנח"ל כזמר וגיטריסט, אחרי יותר מעשור בו למד מוזיקה קלאסית ונגינה על פסנתר. כשחקן, הופיע במספר סדרות טלוויזיה ("שכונה", "השועלים", "סוסי פרא", "גרעינים", "זה לא הגיל"), בקולנוע ("העולם מצחיק") ובתיאטרון. כמוזיקאי הוא הוציא שלושה אלבומי סולו: הראשון, דוד שאול והפלישתים, יצא בשנת 2011, בהפקתו המוזיקלית של אדם פרי; השני, אור ערביים, יצא בשנת 2018, בהפקתו המוזיקלית של איתן רז; והאלבום האחרון לראות אותך, יצא בנובמבר 2020, בהפקתו המוזיקלית של תומר ישעיהו. דוד מספר שהאלבום האחרון התחיל להיכתב בתקופה בה חזר לגור אצל הוריו, בחדר ילדותו, עם הפסנתר הישן שליווה אותו מאז שהיה ילד.
מוזמנות/ים להאזין פה לתוכנית במלואה ולקרוא כאן קצת ממה שדוד סיפר לנו:
איך הנסיעה להודו פתחה מחדש את צ'אקרת הכתיבה
"השיר 'אור ערביים' שפתח את התוכנית הוא שיר הנושא מהאלבום השני שלי. את האלבום הפיק איתן רז והוא נכתב אחרי שסיימתי את לימודי המשחק שלי. השיר הזה היה סוג של נקודת מפתח בשבילי כי מפה מתחיל רצף של כתיבה, אחרי הפסקה בגלל הלימודים ועוד כל מיני דברים. הרגשתי אז קצת אבוד, קצת תלוש, ולא ידעתי כל כך לאן דרכי הולכת והחלטתי לטוס להודו לבד. זה הסתיים במסע של שלושה וחצי חודשים בכל הודו, שעשיתי אותו עם אופנוע לגמרי בעצמי. הדבר הזה שיחרר אותי וגרם לי בעצם לחזור למוזיקה, לשורשים שלי".
שאול וישעיהו: על יחסי כותב – מפיק
"המפגש עם תומר ישעיהו התחיל בכלל אי־שם בצבא, לפני משהו כמו 13 שנים בלהקת הנח"ל. תומר היה כמו האמן הראשון שראיתי מחוץ לבועה שלי. בן־אדם שהרגשתי שאנחנו יכולים לעשות המון המון דברים ביחד, זה מין חיבור קצת קוסמי. שמרנו על קשר מאוד קרוב במהלך כל השנים האלה שעברו, ובאמת אנחנו חברים מאוד טובים עד היום. באלבום הזה אמרתי לו 'טוב, בוא ננסה לגלות את עצמנו מחדש', כי פתאום אנחנו משחקים תפקידים שונים: איזו צורה חדשה של כותב ומפיק, שזו צורה שעוד לא הייתה לנו. יש משהו בצורה שהיא חדשה לחברות חזקה, שמאפשרת לך לגלות המון דברים על ליצור ביחד ממקום אחר. אני חושב שהכל בא לידי ביטוי בשירים, וזה מרגש אותי האמת, כי בשבילי יש פה משמעות נוספת מעבר לאלבום: יש פה מין תוצר של חברות. זה ערך כל־כך יפה וחשוב בעיניי, במיוחד בין יוצרים".
"הרצון להתבטא חזק יותר מכל מגיפה"
"התקופה הזאת היא בהחלט תקופה מאתגרת למוזיקאים ולשחקנים. אין במה. הייתי רגיל לפני הקורונה לשחק במקביל באיזה חמש הצגות בקאמרי, בסדרות, בסרטים, ולהופיע עם השירים שלי בכל הארץ. פתאום אין את זה, אין כלום. אז קודם כל, למדתי במהלך התקופה הזאת של הקורונה שהרצון להתבטא חזק יותר מכל בן־אדם, מכל גוף, מכל מגיפה, אף אחד לא יכול לעצור אותי, אף אחד לא יכול לעצור אף אחד. הרצון ליצור חזק יותר מהכל. זה כמו אש תשוקה שבוערת בנו, שנותנת לנו להמשיך קדימה, והיום יש לנו המון דרכים לעשות את זה. אני חושב שאפשר למצוא דרך בה אנחנו מבטאים את עצמנו ומרגישים שאנחנו עושים משהו. זה חשוב עבורנו ועבור אחרים".
הפקה: תמר חזנובסקי
בטוויטר
בפייסבוק
בוואטסאפ
בטלגרם
