ג'יי ריטארד זצ"ל :(
הקצה מרכינה ראש ומזילה דמעות לזכרו של אחד האנשים האהובים והמושמעים בתולדות התוכנית, שהיה לטעמינו האיש המרתק והמרגש ביותר בעשור האחרון בכל מה שנע בין Pאנק לגראז' ורוקנ'רול.
מי שמקשיב קבוע לתוכנית כבר שמע אותי אומר שריטארד היה אחד ממועמדי האישיים לאיש העשור, ובוודאי יודע שהשמענו אותו כאן בעקביות כמעט אובססיבית עוד מימי הסולו הראשונים שלו, בהם אפילו פיצ'פורק, האן.אמ.אי ושות' לא טרחו להתייחס אליו, בעוד הוא מבעיר את אש הטירוף האותנטית ובו זמנית המוסיקלית ביותר של ביבי הפאנק והרוק של ראשית שנות ה2000.
נכון לכתיבת מלים אלה לא ידוע בדיוק מה קרה. כל מה שנמסר הוא שריטארד מת בשנתו. הוא היה בסך הכל בן 29.
הנה מה שכתבתי עליו לוואלה ב-2006 :
בכל מה שקשור לרוק שמתנגש לך בפנים אבל לא מוותר על מלודיות ממכרות, זה כנראה התקליט הכי טוב ששמעתי השנה. "חזיונות דם" של ג'יי ריטארד כל כך קרוב למאסטרפיס, שזה באמת לא נורא שהוא לא הגיע לשם עד הסוף.
העולם של ריטארד מסוייט, כובש ולפעמים דוחה: הוא מרגש בחיפוש הבודד שלו אחרי אהבה ב-"Nightmares", ובהתעסקות במוות שרודף אחריו ב-"Death Is Forming" ובשיר הנושא למשל; הוא מרתיע כשהוא מתאר עצמו כסטוקר בין הצללים ב-"See You Standing There", ומסמר שיער כשהוא מחפש נקמה פסיכופטית ב-"Fading All Away". זה אלבום לא מסתלבט, לא הפוך על הפוך, ואי אפשר שלא להצטרף בשירה להמנוניו הקליטים בתום האזנה ראשונית. תקליט ענק".
video : BLOOD VISIONS – JAY REATARD
באלבומים הנפלאים שיצאו אחרי "בלאד ויז'נס" היה אפשר לחשוב שריטארד התרכך, מאחר והשירים הפכו למלודיים יותר, מהירים (ברובם) פחות, ונוספו אליהם גם אלמנטים פופיים יחסית רחמנא ליצלן – כמו גיטרות אקוסטיות…הלכה למעשה ריטארד יצר בשנים האחרונות במידה רבה גירסה אובדנית , אמריקאית ומזוהמת של הסטון רוזס.
הנה קליפים לדוגמה :
JAY REATARD – ALWAYS WANTING MORE
הייתי משוכנע שהוא הולך להפציץ באינספור חומרים בשנים הבאות, בהתאם לקצב האדיר בו הוא שחרר חומרים בשנים האחרונות. לא רציתי לחשוב שמצבו רע כפי שהשתקף בטקסטים. עכשיו אני יודע ש-"Watch Me Fall", האלבום הפנטסטי שהוא הוציא ממש בשנה שהסתיימה – היה הרקוויאם שלו.
הנה תיעוד לאחד השירים הכי עצובים מאותו תקליט, מאחת מהופעותיו האחרונות, ממש לא מזמן – 3 בדצמבר 2009 :
THERE IS NO SUN – JAY REATRD LIVE
עכשיו כולם יתייחסו אליו כאל אגדת הפאנק המודרנית, נביא זעם חשוב וכו' וכו', ותכלס מגיע לו – אפילו הרבה יותר מזה. אולי יגידו שבעצם הוא היה הדבר הכי כואב ואמיתי שידע הרוק מאז מותו של קורט קוביין, ויהיו שיגידו שהוא ירש את סיד ווישס אבל גם ידע להלחין, לנגן ולשיר, ויהיו שבלה ובלה בלה בלה בלה. ולי סתם יהיה קשה שלא להתקומם על כך מתוך הידיעה שהוא היה צריך לקבל את כל התארים האלה ממש עד אתמול…
היה אפשר לומר שאילו הן מילים מוגזמות שאומרים כשאדם מת, אבל אלה בדיוק הדברים שאמרתי וחשבתי עליו שוב ושוב בעודו היה בחיים.
נשבר הלב. נתגעגע אליך ג'יי
באהבה
קוואמי
יפה כתבת אח יקר, עצוב לי אפילו יותר עכשיו
זה ממש עצוב, אני מתקשה להבין את זה בכלל. לא יכול להיות שזה קרה. והפיסקה האחרונה מדויקת נכונה כואבת וחבל שכך.
עצוב ואבל
עצוב כל כך.
אוף!!!!!!!!!
בגן עדן יש אחלה ג'אמים
היה מרגש ליקרוא
כתבת מאוד יפה ומרגש. התגעגעתי לכתיבה שלך. אתה באמת היחיד בארץ שכיף לשמוע אותו מדבר על מוזיקה, היחיד שזה ממש יוצא לו מהלב.
לא כמו המבקרים החדשים, קראתי מה הם כתבו על מותו של ג'יי, אלון עוזיאל נשאר ציני ילדותי ומשעמם וגיא חג'ג' בכלל לא הכיר אותו לפני.
אני הכרתי את ג'יי מאותה ביקורת קטנה שלך בוואלה ומאותו רגע הוא היה המוזיקאי שאני הכי אוהב. אני עדיין לא קולט שהוא הלך.
ראיתי את ג'יי והריטארדס בפעם הראשונה והאחרונה לפני בערך חודש וחצי, מחמם את הופעת ה"דוליטל" של הפיקסיס בוושינגטון. הייתה הרבה יותר אנרגיה בהופעה שלו מאשר אצל הפיקסיז שבאו אחריו. אני מבין למה הם בחרו אותו בתור חימום….
זה רק אצלי, או שאי אפשר לקרוא את התגובות של התכנית האחרונה ?
כל כך עצוב לי
רק בשנה האחרונה באמת הכרתי את החומר שלו
באסה
הכתבה הכי מגעילה של השנה:
http://e.walla.co.il/?w=/216/1633040
למה נותנים לאדיוט הזה לכתוב על מוזיקה?